Page 190 - 30322

‫‪ 190‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫אני מסתובבת ומוצאת מאחוריי במה עגולה‪ ,‬עם מסלול המוביל‬
‫אל ירכתי המקום‪ .‬מסביב לבמה ניצבים שולחנות‪ ,‬ומסביבם יושבים‬
‫אנשים השותים ומשוחחים‪ ,‬ואני מוצאת את עצמי משוטטת בהיסח‬
‫דעת לעבר הבמה המוגבהת‪ .‬״אלוהים אדירים‪ ,‬לא‪,‬״ אני אומרת בין‬

‫נשימותיי הקצובות‪ ,‬מרגישה שבכל רגע ליבי עלול להתפוצץ‪.‬‬
‫ישנם עמודי ריקוד‪ ,‬ושתי נשים עירומות למחצה עושות את מה‬
‫שאפשר לתאר כפעלולי אקרובטיקה‪ .‬הן זורקות את גופן במעלה‬
‫ובמורד המתכת‪ ,‬ממקמות את גופן בתנוחות מטורפות למדי‪ ,‬וכל זה‬
‫בעודן נועלות עקבים גבוהים להחריד‪ .‬עיניי נפערות לרווחה בעת‬
‫שאני קולטת שאחת הנשים היא פני‪ ,‬הבחורה שמצאתי בסמטה‪ .‬היא‬
‫נראית שונה לחלוטין‪ ,‬גופה חף מסימנים‪ ,‬שעה שהיא מחככת את‬

‫המפשעה שלה בעמוד‪ .‬מה?‬
‫אני נסוגה לאחור‪ ,‬מוכנה להימלט‪ ,‬מנסה להעיר את עצמי‪,‬‬
‫מפני שאני בוודאי חולמת‪ .‬אין לזה שום הסבר אחר‪ .‬הכלוב‪ ,‬הבמה‪,‬‬
‫הרקדניות והאלימות‪ .‬כל הסיוטים הכי גרועים שלי התכנסו פה‪,‬‬

‫במועדון המפואר הזה‪ .‬הפלייגראונד‪.‬‬
‫אני מתאמצת להסדיר את קצב הנשימה שלי ומתחילה לפסוע‬
‫בחזרה לעבר הדלת שממנה נכנסתי‪ ,‬אולם כפות רגליי מאטות שעה‬
‫שאני קולטת מבעד לחרדה שלי שפניה של פני קורנות‪ .‬האם היא‪...‬‬
‫מאושרת? האם היא נהנית? היא לא נראית כאילו שנכפה עליה‬
‫להיות פה‪ .‬ואז אני נזכרת במילים שאמרה בזמן שטיפלתי בה‪ ,‬לאחר‬

‫שסיפרתי לה שהיא נמצאת בבית של ת׳יאו‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬אני בטוחה‪.‬‬

‫אני עוקרת ממנה את מבטי בזמן שהיא רוכנת לפנים ממותניה‬
‫ודוחפת את ישבנה לתוך הפנים של איזה בחור‪ .‬הוא נותר במקומו‬
‫ופשוט מסתכל‪ .‬הוא לא נוגע בה‪ .‬הוא אפילו לא מנסה‪ .‬אני מביטה‬
‫סביב‪ ,‬ורואה שרובו של הקהל היושב ליד השולחנות שמסביב לבמה‬
‫מורכב מגברים‪ ,‬אף שיש שם גם כמה נשים‪ ,‬כולן לבושות ללא רבב‪.‬‬
‫זה נמצא בסתירה גמורה למה שחוויתי‪ .‬חלק מהקהל מתבונן בפני‬
‫ובחברתה בקפידה‪ ,‬אולם חלקם מפטפטים ושותים‪ .‬אין שום הטרדות‬