Page 188 - 30322
P. 188

‫פרק ‪15‬‬

‫אני מרגישה שחיוכי הישנוני נמוג מעל פניי שעה שאני מתמתחת‪,‬‬
‫ותודעתי המטושטשת קולטת את היעדר החמימות בסמוך אל גופי‪.‬‬
‫עיניי נפקחות בחטף‪ ,‬ואני מגלה שהמיטה ריקה לידי‪ .‬אני מתרוממת על‬
‫מרפקיי‪ ,‬וממצמצת בעיניי שעה שאני סורקת במבטי את חדר השינה‬
‫של ת׳יאו וזוקרת את אוזניי בניסיון לשמוע אותו בקרבת מקום‪ .‬דממה‬
‫חרישית שוררת במקום‪ .‬אני מביטה בשעון שלצד המיטה‪ .‬השעה‬

                                                 ‫שלוש לפנות בוקר‪.‬‬
‫״ת׳יאו?״ אני קוראת‪ ,‬בעודי מתקדמת אל קצה המיטה ומניחה‬
‫לכפות רגליי לשקוע לתוך השטיח‪ .‬אני מסיימת את המתיחות שלי‪,‬‬
‫ומושיטה את זרועותיי לעבר התקרה‪ ,‬לפני שאני מדליקה את המנורה‪.‬‬
‫אני קמה מהמיטה וניגשת אל חדר האמבטיה‪ .‬אין זכר לת׳יאו‪ .‬אני‬
‫מוצאת את התיק שלי מונח על כיסא בפינת החדר‪ ,‬מוציאה מתוכו‬
‫ג׳ינס סקיני וחולצה לבנה הגדולה עליי בכמה מידות‪ ,‬לובשת אותם‬
‫בחיפזון ופורעת את שיערי‪ .‬אני סורקת את הרובע הפרטי העצום שלו‪,‬‬
‫אך לאחר שאני בודקת בכל החדרים‪ ,‬אני עדיין לא מוצאת כל זכר‬

                                             ‫לת׳יאו‪ .‬לאן הוא נעלם?‬
‫הבית דומם בזמן שאני עולה במדרגות בזהירות‪ ,‬ידי מחליקה‬
‫במורד המעקה הזהוב בעודי מביטה סביב‪ ,‬מצפה שמישהו יופיע‪ .‬אני‬
‫עושה את כל הדרך עד משרדו של ת׳יאו בלי להבחין בנפש חיה‪ .‬אני‬
‫מקישה על הדלת בעדינות‪ ,‬ולא זוכה למענה‪ ,‬אז אני מנסה את הידית‬

                                              ‫ומגלה שהדלת נעולה‪.‬‬
‫שפתיי מתכווצות בזעף‪ ,‬ואני מסתובבת ותוהה מה לעשות‪.‬‬
‫״תתקשרי אליו‪,‬״ אני אומרת לעצמי‪ ,‬בעודי ממהרת לעבר המדרגות‬
‫כדי לעלות לקחת את הטלפון שלי‪ ,‬אך ברגע שכף רגלי דורכת על‬
‫המדרגה הראשונה‪ ,‬אני שומעת משהו‪ .‬אני עוצרת ומותחת את צווארי‪,‬‬
‫כך שאוכל להשקיף לעבר ירכתי אולם הכניסה העצום‪ ,‬ומבחינה בדלת‬
   183   184   185   186   187   188   189   190   191   192   193