Page 189 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪189‬‬

‫הפתוחה לכדי חריץ‪ .‬אני פוסעת לעברה ונכנסת אל מסדרון ארוך‬
‫שבקצהו דלת נוספת‪ .‬הקירות עירומים‪ ,‬המרחב שומם‪ ,‬וצלילי מוזיקה‬
‫עמומים נשמעים במרחק‪ .‬הצלילים הולכים ומתחזקים ככל שאני‬
‫מתקדמת‪ ,‬ואני נכנסת לתוך משרד נוסף‪ ,‬שאיננו מהודר כמשרדו של‬
‫ת׳יאו‪ ,‬אך עדיין מקסים למדי‪ .‬הוא מצויד היטב‪ ,‬הרבה יותר יעיל‬
‫בתור מרחב עבודה‪ ,‬וכולל מחשבים‪ ,‬מגירות ושלושה שולחנות‪ .‬אולם‬

‫אין כל זכר לת׳יאו‪.‬‬
‫סקרנותי גוברת עליי‪ ,‬ואני חוצה את החדר ופותחת דלת נוספת‪,‬‬
‫ומגלה מסדרון נוסף‪ .‬הוא קצר יותר מקודמו‪ ,‬וישנן דלתות רבות משני‬
‫עבריו‪ .‬חלק קטן במוחי אומר לי להסתובב ולצאת משם‪ ,‬לא להמשיך‬
‫קדימה‪ .‬אך חלק גדול יותר דוחק בי להתקדם‪ ,‬מבטיח לי תשובות‬
‫לשאלות ששאלתי את עצמי פעמים אינספור‪ .‬ומדובר בהבטחה‬

‫שאינני מסוגלת לעמוד בפניה‪.‬‬
‫אני הולכת בעקבות צלילי המוזיקה אל קצה המסדרון ופותחת‬
‫את הדלת‪ .‬״זה כמו מבוך מזורגג‪,‬״ אני אומרת לעצמי‪ ,‬שעה שצלילי‬

‫המוזיקה מתחילים להלום באוזניי בעוצמה‪.‬‬
‫עיניי נפערות בעודי גומעת במבטי את המתרחש לפניי‪ ,‬ופי נפער‬
‫מעט בתדהמה‪ .‬״אלוהים אדירים‪,‬״ אני ממלמלת לעצמי‪ ,‬שעה שמבטי‬
‫מרותק לכלוב ענקי בעל שש צלעות‪ .‬מאחורי הסורגים ישנם שני‬
‫גברים‪ ,‬החזה שלהם חשוף‪ ,‬אגרופיהם מונפים וגופם שטוף זיעה‪ .‬הם‬

‫מכוסים בדם‪.‬‬
‫אני מתכווצת ברתיעה בעת שאחד הגברים מטיח את הגבר השני‬
‫ברצפה ומתחיל להלום בפניו כאחוז טירוף‪ .‬טיפות דם וזיעה מתעופפות‬
‫לכל עבר‪ ,‬וגופי מיטלטל ומתכווץ באימה‪ .‬בטני מתהפכת בקרבי שעה‬
‫שקהל המכתר את שולי הכלוב צועק ומריע‪ ,‬צמא לאלימות‪ ,‬מלבה‬
‫אותה‪ .‬ואז הרעש נפסק‪ ,‬לאחר שגופו של הגבר המוצמד לרצפה נעשה‬
‫רפוי‪ ,‬והוא מפסיק לנסות להיאבק‪ ,‬אף שהאגרופים לא פוסקים‪ ,‬אלא‬
‫ממשיכים ביתר עוצמה ומהירות‪ ,‬עד שכבר אינני יכולה להבחין בפניו‬

‫של הגבר מחוסר ההכרה מבעד לדם העוטף אותו‪.‬‬
‫מה המקום הזה‪ ,‬לכל הרוחות?‬