Page 187 - 30322
P. 187
ג׳נטלמן חוטא ׀ 187
לו לחבק אותי ,בעודי נושמת נשימות עמוקות ורגועות .הוא שמיכת
השלווה שאני צריכה .״אתה לא נגעל?״
ת׳יאו נסוג לאחור ,חזהו מתכווץ בצחוק חרישי ,שעה שעיניו
מוצאות אותי וראשו מיטלטל בתדהמה .״נגעל? אלוהים ,לא .את
מדהימה,״ הוא אומר ,ומצמיד לשפתיי נשיקה עדינה .״את שורדת.
הצלת את עצמך ,וזה ראוי להערצה .אני פשוט מרוסק מזה שנאלצת
לעבור את זה לבדך.״ הוא מרים אותי ,נושא אותי אל המיטה ומחזיר
אותנו בדיוק לאותה התנוחה שבה היינו לפני כן .עיניי כבדות ,אך
אני נאבקת להחזיק אותן פקוחות ,הנוף שנשקף לעברי מרהיב מכדי
שאהיה מוכנה לוותר עליו .אולם אז ת׳יאו מצמיד אותי אל כתפו,
נושק לראשי ומעסה את גבי ,ואני חשה בתשישות שבסופו של דבר
מצליחה לגבור עליי.
עיניי נעצמות.
אך אני עדיין רואה אותו.
״ועכשיו את מצילה אותי,״ הוא לוחש בקול חרישי.
