Page 340 - 30322

‫‪ 340‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫דרכן החוצה‪ .‬התירוץ שלי היה עלוב‪ .‬הוא היה מעליב‪ ,‬ועושה רושם‬
‫שת׳יאו נעלב עד עמקי נשמתו‪ .‬כאשר אני שומעת את הדלת נסגרת‪,‬‬
‫אני בולעת רוק בכבדות ומתבוננת בו שעה שהעיניים הכחולות שלו‬
‫הולכות ונעשות אפלות יותר‪ ,‬בעודן נמלאות זעם‪ .‬הוא מתחיל לסובב‬
‫אותי באיטיות‪ ,‬עד שאני ניצבת מולו‪ ,‬וראשי מורכן בניסיון לחמוק‬

‫מחמת זעמו‪.‬‬
‫מה אני יכולה לומר? מה הוא יעשה? אולי אם אצליח להשאיר‬
‫אותו פה למשך זמן רב מספיק‪ ,‬המנוול ששבר אותי יסתלק לפני‬
‫שת׳יאו יספיק לצאת מהשירותים‪ .‬אצבעות תקיפות אוחזות בלסתי‬
‫וזוקפות אותה‪ .‬הקצוות החדים של פניו הנאות מעוררות בקרבי אימה‬
‫אדירה‪ .‬״תגידי לי למה את במצב הזה‪ .‬ומה לכל הרוחות קרה לפנים‬

‫שלך‪.‬״‬
‫דמעות מציפות את עיניי‪ ,‬ואני מסיטה את מבטי‪ ,‬חומקת מהזעם‬

‫ההולך ומתעצם‪ .‬״אני מרגישה — ״‬
‫״אני נשבע באלוהים‪ ,‬איזי‪ ,‬אני אפרק את המועדון שלי לגורמים‬

‫עד שאקבל תשובה‪.‬״‬
‫אני מאמינה לו בלב שלם‪ ,‬ולכן דבריו מכווצים אותי באימה‪.‬‬
‫״בבקשה‪,‬״ אני מפצירה בו‪ ,‬ללא שום מטרה חוץ מאשר לעכב אותו‪.‬‬
‫בכוונתו לצאת לשם‪ ,‬בין שאספר לו ובין שלא‪ ,‬ואין לי צל של ספק‬

‫שהוא יפתח במצוד אחרי מה שהביא אותי למצב הזה‪.‬‬
‫הוא זוקף את ראשי לעברו‪ ,‬שפתיו קפוצות בקוצר רוח‪ .‬״הגבר‬
‫בחולצה השחורה הזולה‪,‬״ הוא אומר‪ .‬״ראיתי אותו בעבר‪ .‬בסטודיו‬

‫לקעקועים של סטן‪ ,‬בחדר ההמתנה‪ .‬מי הוא?״‬
‫נשימתי נעתקת מפי‪ ,‬מסגירה אותי‪ .‬״הוא אף אחד‪.‬״‬
‫״אל תשקרי לי‪ ,‬איזי‪ .‬ביקשתי מסטן שייתן לו כניסה בחינם‬

‫לפלייגראונד‪.‬״‬
‫״הזמנת אותו לפה?״ אני שואלת בתדהמה‪ .‬״חשפת אותי אליו‬
‫בכוונה תחילה?״ אינני מסוגלת להקדיש ולו שנייה בודדה לעובדה‬

‫שנכשלתי לגמרי בניסיוני להסתיר מידע מת׳יאו‪ .‬אני המומה מדי‪.‬‬
‫״האנשים שלי שמו עליו עין מהרגע שהוא נכנס לפה‪ .‬הייתי צריך‬