Page 341 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪341‬‬

‫לדעת אם הוא היה הסיבה לכך שחווית התקף חרדה באותו יום אצל‬
‫סטן‪ .‬עכשיו אני יודע‪.‬״‬

‫״שמו עליו עין?״ אני שואלת בתדהמה‪ .‬״הרגע הוא גרר אותי‬
‫ברחבי המועדון שלך והחטיף לי בפנים!״‬

‫רעד פראי חולף בלסתו‪ ,‬ואני יודעת שהאנשים שלו ישלמו על‬
‫הטעות שלהם‪ .‬״מי הוא?״ שואל ת׳יאו‪ ,‬קולו רגוע יותר מכפי שאני‬

‫יודעת שהוא מרגיש‪ .‬״תגידי לי מי הוא‪ ,‬לעזאזל‪.‬״‬
‫״טריסטאן‪,‬״ אני אומרת בקול חנוק ומסיטה את מבטי‪ .‬״הוא היה‬

‫לקוח במועדון חשפנות שבו אני‪...‬״‬
‫הוא שואף אוויר‪ ,‬מרפה מאחיזתו בי ונסוג לאחור‪ .‬גופו רועד‪ ,‬ואני‬
‫יודעת שזו איננה אלא ההתחלה של התקף הזעם שלו‪ .‬הניצוצות לפני‬

‫ההתלקחות‪ .‬״מה הוא עשה לך?״‬
‫עיניי נעצמות‪ ,‬שעה שהאוויר חורך את ריאותיי הריקות‪ .‬אני‬

‫מרגישה מובסת‪ .‬״הוא‪...‬״ מילותיי גוועות לכדי יבבה‪.‬‬
‫ת׳יאו מושיט את ידו ומלטף את הלחי שלי‪ .‬אני מתכווצת ברתיעה‪,‬‬
‫לא מפני שזה כואב‪ ,‬אלא מפני שאני חשה בזעמו היוקד‪ .‬״תאמרי לי‪.‬״‬
‫״הוא אנס אותי‪,‬״ אני משיבה בקול חרישי‪ ,‬המילים חלושות‬

‫וטעונות בבושה‪.‬‬
‫ניצוצות זעם מפזזים ברחבי החדר‪ .‬״לא‪,‬״ לוחש ת׳יאו‪ .‬״לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪.‬״‬
‫אני מהנהנת‪ ,‬מרגישה כל כך חסרת אונים‪ ,‬חלשה ומלוכלכת‪ .‬אני‬
‫רואה בעיני רוחי את האופן שבו הוא הביט בי; אני חשה בנגיעות‬
‫העדינות שהפכו לאגרופים אלימים בעת שהעזתי להירתע מפניו‪.‬‬
‫בלהב הסכין‪ ,‬עליו לא הייתה לו כל שליטה‪ .‬נלחמתי בכוונות שלו‪.‬‬
‫ויש לי צלקות על הבטן כראייה לכך‪ .‬״הוא נהג לצפות בי במועדון‬
‫על בסיס יומי‪ .‬ואז‪ ,‬לילה אחד‪ ,‬הוא עקב אחריי כשיצאתי הביתה‬

‫מהעבודה‪ .‬התעוררתי בבית חולים‪.‬״‬
‫אני שומעת את ת׳יאו שואף אוויר‪ .‬אני ממש שומעת את מוחו‬
‫הפועל בקדחתנות בניסיון לעבד את כל המידע‪ .‬״מה לגבי המשטרה?״‬

‫״הרופא הזעיק את המשטרה‪.‬״‬
‫״ו‪?...‬״‬