Page 346 - 30322
P. 346
346׀ ג׳ודי אלן מלפס
רצח.״ עיניו נעצמות ,כאילו שהוא מותקף בידי מיליון זיכרונות
רעים .״לא שוב.״
אני בוהה בזוג בארשת פנים חתומה ,שעה שמוחי מנסה לעכל
את מה שנאמר .רצח .לא שוב .אלוהים אדירים .״ג׳ודי!״ אני צועקת,
מחלצת אותה מאחיזתו של אנדי ,מאלצת אותה לעמוד מולי .דמעות
זולגות במורד פניה המאופרות ללא רבב.
״הוא ...הוא...״ היא מושכת באפה ,ואני מתבוננת בעיניה ,להוטה
למידע נוסף.
ייאוש גובר עליי ,ואני מתחילה לנער אותה .״מה ,ג׳ודי? ספרי לי,
בבקשה.״
היא מעיפה מבט סביב ,ואז מתקרבת אליי ומנמיכה את קולה.
״אבא שלו .הוא היה נוהג להחטיף לת׳יאו אגרופים בזמן שהוא לא
היה מסתכל .הוא אמר שזה יעזור לו לבנות חוסן ,שהוא יהיה מודע
לסביבה שלו .הוא אמר שזה יחשל אותו.״ קולה דועך ,והיא מסבה את
מבטה אל הכלוב ומתכווצת באימה .״זה נמשך שנים ארוכות.״ הפחד
שלי נוסק לגבהים חדשים .״עד שת׳יאו רצח אותו.״
אני מזנקת לאחור כאילו שחטפתי מכת חשמל .״לא.״ קרח מתפשט
בוורידיי כמו אש בשדה קוצים ,ואני מסתובבת בחטף ,בדיוק ברגע
שבו טריסטאן שועט לעבר גבו של ת׳יאו.
תשואות פורצות מהקהל.
מסע הקטל מתחיל.
ות׳יאו הופך למכונת ההרג שכעת אני יודעת שהוא באמת.
כל גופו נכנס לפעולה ,השרירים שלו ,המוח שלו ,האגרופים שלו,
והוא מסתובב ונועץ את אגרופו האימתני בלסתו של טריסטאן ,שולח
אותו להתעופף באוויר בליווי זעקה מקפיאת דם .אני מספיקה להבחין
בלסת שבורה לפני שאני קולטת כמה שיניים המתעופפות באוויר.
טריסטאן נוחת על גבו בקול חבטה ,והקהל מריע כמו חבורה של חולי
נפש צמאי דם .זה מכוער .אך תנועותיו החייתיות של ת׳יאו נראות
אומנותיות כמעט .אין בהן דבר לא מבוקר .אין בהן דבר לא מתוכנן
או פראי .אני יכולה לראות את הכוונה בפניו .הוא יודע בדיוק מה
