Page 349 - 30322
P. 349
ג׳נטלמן חוטא ׀ 349
״איזי ,לא.״ ג׳ודי ניצבת בדרכי ,נאבקת לרתק אותי למקומי.
״תניחי לו ,מתוקה .תני לו להירגע.״
״לא.״ אני הודפת אותה מעליי ,ומצליחה לחמוק רגע לפני שאנדי
מצליח לתפוס אותי .אני צריכה לראות אותו .להרגיע אותו .אני חוצה
את המועדון בריצה כאישה אחוזת דיבוק ,שעה שאנשים מפנים לי
דרך.
אני נכנסת למשרד בצעדים כושלים ,וכפות רגליי מחליקות על
הרצפה עד לכדי עצירה .ת׳יאו נמצא מעברו השני של החדר ,מצחו
נשען על הדלת שתיקח אותו בחזרה אל ביתו .אני ממתינה ,מצווה על
נשימותיי להאט .בסופו של דבר הוא זוקף את ראשו ,פותח את הדלת
ויוצא מהמשרד .אני נחפזת להתקדם בעקבותיו .אינני בטוחה שהוא
בכלל מודע לנוכחותי פה ,אולם זה לא עוצר בעדי .אני צריכה לוודא
שהוא לא יעשה משהו מטופש .או משהו מטופש יותר .אסור שהוא
יישאר לבדו.
תוך זמן קצר אנחנו מגיעים לרובע הפרטי שלו .ת׳יאו מקדים
אותי בעשרה צעדים לפחות ,וכאשר הוא מפלס את דרכו פנימה ,אני
מספיקה לתפוס את הדלת רגע לפני שהיא נטרקת בפניי .הוא ניגש
היישר אל הקמין ,מניח את ידו על הקצה ,מרכין את ראשו ונושם
נשימה עמוקה .הוא מנסה להרגיע את עצמו .אדוות מסוכנות חולפות
בגבו הנוטף זיעה .אני ניגשת אליו בזהירות ,תוך כדי שאני משגיחה
מקרוב על כל תנועה ותנועה שלו .״ת׳יאו,״ אני מושיטה את ידי אל
כתפו ,האינסטינקט שלי מנחה אותי ,מורה לי לנחם אותו בשעתו
האפלה .״ת׳יאו ,זאת אני.״ אצבעותיי מרפרפות בעדינות על גבי עורו
הלוהט.
הוא נע מהר מכדי שאספיק להגיב.
המהלומה בפניי היא כפיצוץ אימתני .אי אפשר להגדיר את עוצמת
הכאב.
אף שאינני צריכה לשאת אותו למשך זמן רב.
עולמי מאפיל מסביבי.
