Page 351 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪351‬‬

‫טריסטאן לגורמים באותו כלוב‪ ,‬והמאמץ הזעום שנדרש ממנו כדי‬
‫להסב לו נזק רב כל כך‪ .‬ואז חזרה לפה‪ ,‬לרגע שניסיתי להרגיע אותו‪.‬‬
‫מדוע הלכתי בעקבותיו? מדוע חשבתי שאוכל להרחיק אותו מהיצר‬
‫ההרסני שלו? המחזה של ידי הנשלחת באיטיות לעבר כתפו מפיקה‬
‫מקרבי יבבת ייאוש‪ ,‬ומוחי זועק אליי שאחדל‪ .‬איך הייתי רוצה להיות‬
‫מסוגלת להחזיר את הזמן לאחור ולמנוע מעצמי המטומטמת מלגעת‬
‫בו‪ .‬והדבר האחרון שאני זוכרת‪ ,‬פלג גופו העליון שעה שהוא הסתובב‪,‬‬

‫וידו הגדולה המוטחת בפנים שלי‪ .‬הכול קרה מהר מדי‪.‬‬
‫״אני מצטערת‪,‬״ אני מתייפחת‪ ,‬מתכנסת לכדי כדור‪ ,‬מנסה להקטין‬

‫את עצמי‪ .‬״חשבתי שאוכל לעזור‪.‬״‬
‫לחישות מרגיעות נשמעות בסמוך אל אוזני‪ ,‬ואני חשה בלחי‬
‫החלקלקה של קאלום לעומת הלחי שלי‪ ,‬בזמן שהוא מערסל אותי‬
‫בחיקו ומחבק אותי בחוזקה‪ .‬אני יכולה לחוש בפעימות ליבו לעומת‬

‫זרועי הלחוצה נגד גופו‪ ,‬שעה שראשו מתנועע מעל ראשי‪.‬‬
‫״איפה הוא?״ אני מייללת‪ ,‬בעודי מתרוממת מחיקו של קאלום‪.‬‬
‫ת׳יאו בוודאי הרוס‪ .‬אני חייבת לראות אותו‪ .‬אני מביטה ברחבי החדר‬

‫בבהלה‪ ,‬בעודי מנסה לעמוד על רגליי‪ .‬״אני חייבת למצוא אותו‪.‬״‬
‫קאלום עוזר לי לקום ומחזיק בזרועי‪ .‬הלוואי שלא הייתי זקוקה‬
‫לתמיכתו‪ ,‬אולם אין לי ברירה‪ .‬ראשי מתחיל להסתחרר‪ ,‬ואני מדשדשת‬
‫מספר צעדים לאחור לעומת גופו‪ ,‬מתקשה להתמקד‪ .‬״לאט‪,‬״ הוא‬

‫אומר ומייצב אותי‪ .‬״את צריכה לשכב‪.‬״‬
‫״אני בסדר גמור‪,‬״ אני מתעקשת‪ ,‬בעודי מנסה להפיח מעט רוח‬
‫חיים ברגליי‪ ,‬כך שאוכל לצאת לחפש את ת׳יאו‪ .‬אני נושאת את מבטי‬

‫ומסיטה את השיער מפניי‪.‬‬
‫ואז אני רואה אותו‪.‬‬

‫הוא נראה כהלום קרב‪ ,‬לבן כסיד‪ ,‬צל של אדם בעודו עומד בדממה‬
‫מעברו השני של החדר ומתבונן בנעשה‪ .‬הפה שלי מתייבש‪ ,‬גוזל‬
‫ממני את יכולתי לדבר‪ ,‬לקרוא אליו‪ ,‬אז אני מתאמצת להרים את ידי‪,‬‬
‫למתוח אותה לעברו‪ ,‬להתחנן ללא מילים שיתקרב אליי‪ .‬הוא איננו‬

‫נענה לבקשתי‪.‬‬