Page 355 - 30322
P. 355
ג׳נטלמן חוטא ׀ 355
הלכתי אל בית הקפה הקרוב ביותר והתיישבתי ליד החלון להתבונן
בגשם היורד ,בטיפות המים המחליקות במורד הזכוכית ,מעוותות את
מה שנראה בעדן .לא שאני מסתכלת .נכון יותר לומר שאני בוהה
במבט נבוב דרך המכשולים — האנשים ,הבניינים ,הגשם — בלא כלום.
כאשר הכיסא הסמוך אליי משמיע צלילי חריקה ,ראייה לכך
שמישהו מזיז אותו ,אני נושאת את מבטי ורואה את ג׳ודי המחייכת
אליי ומחווה בראשה לעבר השולחן .אינני אומרת דבר .אני מסבה את
תשומת ליבי אל החלון ,ידי עוטפת את ספל הקפה לדרך שלי המונח
על השולחן .היא מתיישבת ,נאנחת בכבדות ומניחה את ידה על ידי.
״איך מצאת אותי?״ אני שואלת לשם השאלה.
״באמת ,איזי? אם את לא בבית ,את יכולה להיות רק פה או
בעבודה.״ אני מביטה בה ,והיא מושכת בכתפיה .״חוץ מזה ,ג׳ס
התקשרה אליי.״
״אני בסדר.״
״את לא בסדר .את עדיין לא אוכלת כהלכה ,את נראית חיוורת,
ואני די בטוחה שאת סובלת מאנמיה.״ על השולחן לפניי מונח בקבוק
של טבליות ברזל .״אני רוצה שתיקחי את הטבליות האלה.״
אני בוהה בבקבוק ,תוהה מתי ג׳ודי לקחה על עצמה לשמש בתור
אמא שלי .ואז אני גוערת בעצמי בתוך ראשי על שחשבתי מחשבה
פוגענית כל כך .בכל אופן ,זה לא שיש לי מישהי אחרת שתיקח על
עצמה את התפקיד .במהלך ארבעת השבועות המדכאים האלה לא
הפסקתי לתהות מה עשיתי בחיים קודמים שיגיע לי לסבול ככה.
אני לוקחת את הטבליות ומכניסה אותן לתיק שלי ,בתקווה שזה
ירגיע אותה .אני לא אנמית .אני מתאבלת .״תודה,״ אני ממלמלת,
ופונה להביט בחלון.
״הו ,איזי.״ היא נאנחת בכבדות .״מתוקה.״
״מה?״ אני שואלת .״את מתכוונת לומר לי להמשיך בחיי? לשכוח
ממנו?״
״אני —״
״זה מה שבכוונתך לומר לי?״
