Page 357 - 30322

‫ג׳נטלמן חוטא ׀ ‪357‬‬

‫לשוחח איתו‪ ,‬הייתי יכולה לומר לו את זה‪ .‬אני ממוטטת לגמרי‪,‬‬
‫שבר כלי‪.‬‬

‫ליבי לא מפגין שום סימן המעיד על החלמתו‪ .‬הסדק הולך ומתרחב‬
‫עם כל יום שהוא איננו‪ .‬אני אט־אט גוועת מבפנים‪ ,‬ואני חוששת שדבר‬
‫מלבדו לא יצליח להחזיר אותי לחיים‪ .‬אך התרופה שלי‪ ,‬התקווה שלי‪,‬‬

‫איננה רוצה שימצאו אותה‪.‬‬

‫***‬

‫אני תמיד כל כך אסירת תודה על משמרות מרובות אירועים‪ .‬על הימים‬
‫שבהם כפות רגליי אינן נוגעות ברצפה מפני שאני עובדת בקדחתנות‬
‫ואין לי הזדמנות לעצור לרגע ולנשום‪ ,‬שלא לדבר על לחשוב‪ .‬אם‬
‫מתמזל מזלי‪ ,‬בסוף היום אני כל כך עייפה שאני יכולה להתמקד רק‬

‫בלהחזיר את עצמי הביתה ולקרוס אל המיטה‪.‬‬
‫היום הוא אחד מן הימים האלה‪ .‬למעשה‪ ,‬היום הייתה אחת‬
‫מהמשמרות העמוסות ביותר בכל הקריירה שלי‪ ,‬ועבדתי שלוש שעות‬
‫מעבר לזמן הסיום הרשמי שלי‪ .‬בימינו גם זה טוב בשבילי‪ .‬הגעה בלתי‬
‫צפויה של מטופלים‪ ,‬מנהל המחלקה המבקש הקצאה של מיטות שאין‬
‫ברשותנו‪ ,‬מטופלים החווים התדרדרות מפתיעה במצבם‪ .‬קיבלתי את‬

‫התוהו ובוהו בשמחה‪.‬‬
‫בעודי לובשת את המעיל שלי בלאות ולוקחת את התיק‪ ,‬אני‬
‫חולפת על פני תחנת האחיות ונפרדת מהן לשלום על רקע של שיחות‬
‫לחוצות‪ .‬אני מחייכת ביני לבין עצמי‪ .‬יש לפניהן לילה שלם‪ .‬אני‬
‫כורכת את הצעיף שלי סביב צווארי בעודי הולכת‪ ,‬ומציצה בטלפון‬
‫שלי בתקווה למצוא התראה על שיחה או הודעה שאני יודעת שלא‬
‫אמצא‪ .‬זה הרגל‪ ,‬חלק מחיי היום יום שלי כרגע‪ .‬כך גם האכזבה בעת‬

‫שאינני רואה שום דבר מת׳יאו‪.‬‬
‫אני חוצה את אינספור הדלתות הכפולות‪ ,‬ומתקדמת לעבר חדר‬
‫המיון והיציאה הסמוכה‪ .‬עכשיו ערב שבת‪ ,‬כך שאינני מופתעת שאני‬
‫מוצאת במחלקות רופאים אחוזי בהלה‪ ,‬אחיות לחוצות ומטופלים‬