Page 352 - 30322

‫‪ 352‬׀ ג׳ודי אלן מלפס‬

‫במקום זאת‪ ,‬הוא מתחיל לסגת לאחור‪ ,‬ראשו נע מצד לצד‪ ,‬עיניו‬
‫לא משות מעיניי‪ .‬״אני עשיתי את זה‪,‬״ הוא ממלמל בהיסח דעת‪,‬‬
‫כתפו מתנגשת במשקוף הדלת ומטלטלת את גופו‪ .‬אך הוא ממשיך‬

‫להתרחק‪.‬‬
‫״ת׳יאו‪,‬״ אני קוראת אליו‪ ,‬חשה בכוונתו בבירור‪.‬‬
‫״פגעתי בך‪.‬״ עיניו נפערות לרווחה‪ ,‬כאילו שהאסימון עוד לא נפל‬
‫לו לגמרי‪ ,‬שעה שתודעתו ההמומה ממשיכה לעבד את האירועים‪.‬‬
‫״פגעתי באהובתי‪.‬״ הוא משפיל את מבטו‪ ,‬ואני נאבקת בקאלום‬
‫בניסיון להשתחרר‪ ,‬אולם אחיזתו הדוקה מדי‪ ,‬איתנה מדי‪.‬‬
‫״עזוב אותי!״ אני צועקת‪ ,‬בעודי רואה שג׳ודי ניגשת לעמוד מולי‬
‫ולחסום את נתיבי אל בנה‪ .‬היא ניצבת מולי‪ ,‬ידיה מצטרפות אל ידיו‬
‫של קאלום‪ ,‬מרתקות אותי למקומי‪ .‬״תפסיקו!״ אני זועקת‪ ,‬עיניי‬
‫גדושות בדמעות של ייאוש‪ .‬״בבקשה‪ ,‬תנו לי ללכת אליו‪.‬״ הדמעות‬
‫זולגות מעיניי‪ ,‬ומבעד לטשטוש אני רואה שת׳יאו מסתובב‪ ,‬גבו הולך‬
‫ומתרחק‪ .‬״בבקשה‪,‬״ אני מייבבת‪ ,‬בעודי נאבקת כאחוזת טירוף בניסיון‬

‫להיחלץ מאחיזתם‪.‬‬
‫״איזי‪ ,‬לא!״‬

‫אני מצליחה להשתחרר ושועטת קדימה‪ ,‬עוד לא יציבה על רגליי‬
‫לחלוטין‪ .‬״ת׳יאו‪ ,‬חכה‪.‬״ הוא מוסיף להתקדם בנחישות‪ ,‬קצב צעדיו‬
‫הולך וגובר בעודו חוצה את ביתו‪ .‬״ת׳יאו!״ אני רצה בעקבותיו‪ ,‬גופי‬
‫החלש והכאוב מאט אותי‪ ,‬ואני צועקת‪ ,‬כופה על איבריי לשתף פעולה‪.‬‬
‫כאשר אני עושה את דרכי בחזרה אל המועדון‪ ,‬אני רואה שהמקום‬
‫ריק ושקט‪ .‬כולם הסתלקו‪ .‬אני מבחינה בת׳יאו‪ ,‬עדיין ללא חולצתו‪,‬‬
‫פלג גופו העליון מוכתם בדם וזיעה‪ .‬אני נעצרת בעת שאני קולטת את‬

‫יעדו‪ .‬הכלוב‪.‬‬
‫״לא‪.‬״ אני מביטה מבעד לסורגים‪ ,‬ורואה ששניים מאנשיו של‬
‫ת׳יאו מסייעים לטריסטאן לצאת מהכלוב‪ .‬העובדה שהוא בהכרה —‬
‫ובכלל בחיים — לא מפיגה את חששותיי‪ .‬״ת׳יאו‪,‬״ אני צועקת‪ ,‬והוא‬
‫עוצר‪ ,‬אך לא מסב אליי את מבטו‪ .‬הוא פשוט עומד קפוא במקומו‬
‫למשך כמה רגעים‪ ,‬מגלגל את כתפיו‪ ,‬ראשו מורכן‪ .‬ואז הוא אט־אט‬