Page 111 - Step and repeat document 1
P. 111
חפץ a llk rxd oeyl ixeqi` zekldחיים dr
miigd xewn
ְו ִאם ֵכּן ָאסוּר ִמן ַהתּוָֹרה ְל ַס ֵפּר ַא ַחר ָכָּ דּ ָבר ֶזה ְל ַא ֵחרַ .וֲא ִפלּוּ ִאם ַרק
ֶא ָחד ֵמ ַה ְשּׁ ֹל ָשׁה ָהָיה ִאישׁ ְיֵרא ֱא ֹל ִקיםֶ ,שִׁנְּז ָהר ֵמ ִאסּוּר ָלשׁוֹן ָהָרעַ ,גּם ֵכּן
ִדּיָנא ָה ִכי ) ַהִדּין ֵכּן(ְ ,דּתוּ ֵלי ָכּא ) ֶשׁשּׁוּב ֵאין( ְשׁ ֹל ָשׁה ְמ ַפְר ְס ִמים.
miig min x`a
מבעלי דינין ,וכמו שכתב הנמוקי יוסף ,ובחושן אחד מהמחייבים עבור זה ,כמאמרם )סנהדרין ז':(.
משפט בסימן כ"ח בסמ"ע )סקל"ז( ובביאורי הגר"א 'האי מאן דשקלוה לגלימיה בבית דין ילך ויזמר'.
בסעיף קטן מ"ו -דהבעלי דינין צריכין להיות בעת דהדיינים ,חס ושלום ,אין עושין לו שום רעה מזה,
קבלת העדות ,דאין מקבלין את העדות שלא בפני אך הוא בדבריו שאומר 'מה אעשה' ,מדאיב את לבו
בעל דין ,מה שאין כן בברייתא דר' נחמיה ,דקתני עליהם ,לומר דבאמת זכאי הוא ,וגם דעתו מסכים
מתחלה 'ומכניסין את העדים' וכו' ,יותר ניחא לומר לזה ,אך חביריו רבו עליו ,והוא כעין מעורר מדנים
דהאי 'ומוציאין אותן לחוץ' אכל אדם קאי ,ואף על ומחלוקת בין איש לרעהו.
` laבאמת כד דייקת ,גם זה אינו דחיה ,דאם כן בעלי דינים ,או כגירסת הרי"ף והרא"ש דגרסי בהדיא
יקשה אמאי אמר ר' יוחנן שם )ל' (.בגמרא, במילתא דר' נחמיה 'גמרו את הדבר היו מכניסין
דכותבים בפסק דין זכאי סתם ,ולא יזכור שהיה שם לבעלי דינין'[ אלא לעדים ,כמאן דלא כר' נתן',
ויכוח בין הדיינים ,משום "לא תלך רכיל" ,והרי משמע בגמרא דאי הוי מוקמינן דלא כר' נתן ,הוי
בשטר לא נזכר לשון 'מה אעשה' ,רק סיפור הויכוח ניחא לומר דכוונת המשנה על עדים ,ובעלי דינין התם
שהיה ביניהם מתחלה ואחר כך עמדו למנין ,ותדע, קיימי ,ואם כן היאך יפרשו הסיפא 'וכשיצא מבית
שגם בחושן משפט )סימן י"ט ס"א( בהעתיקו את דברי דין' וכו' ,והרי כיון דבעלי דין עומדים שם ליכא גלוי
המשנה להלכה ,לא נזכר לשון מה אעשה .אלא ודאי
כמו שכתבנו מתחלה ,דבאנשים כאלו לא שייך האי מילתא כלל ,ואפילו הכי אסור*(.
התירא דאפי תלתא כלל. oi`eלדחות ,דטעם המשנה שאסור לגלות משום
אמירת 'מה אעשה' ,דמשמע דעדיין הוא
dfaeיהיה גם כן ניחא ,מה שדברנו לעיל )סק"ג ד"ה מסכים לבעל דין ,שדבריו טובים ונכוחים ,אך מה
אבל( ,בענינא דרבי יהודא בן גרים )שבת ל"ג,(: הוא יכול לעשות ,ודבריו כעין דברי אבשלום ,עיין
שחשבו רבי שמעון בר יוחאי ליהודא בן גרים לבעל שם בקרא )שמואל ב' ,ט"ו( ,שבזה המשיך את לבן של
לשון הרע ,והענישו עבור זה] ,אף[ דרבי שמעון בר ישראל אליו לחלוק על דוד ,ודבר זה בוודאי אסור
יוחאי דיבר דבריו באפי תלתא ,דכיון דהתם גדולי לכל הדיעות ,שבזה הוא מכניס טינא בלב הבעל דין
על הדיינין ,יותר משאם היה מתגלה לו סתם מעצמו
הדור הוו ,לא שייך גבייהו כלל זה. דנפסק דינו בתר רובא .דבאמת כיון שציותה התורה
לילך בתר רוב ,אלמא דרצון התורה דדעת המרובים
dxe`kleיש לדחות ראייתי ,בשנקדים מה שכתב
בספר יד הקטנה )הלכות דעות פ"ט דין י"ט(, מסכימים יותר אל האמת ,ולכך הוא חייב מן התורה
לשלם ,כיון דאינו יכול זה הדיין לברר טעותם מתוך דהיכא דהמספר הוכרח לספר דבריו ,אין שייך בזה
דבר משנה ,ואין צריך להיות בלבו שום שנאה על התירא דאפי תלתא ,משום דאין לנו שום ראיה
*( :d"dbdואף שאכתי יש לבעל דין לדחות ולומר ,דזו הסלקא דעתך אזלא לפי מסקנא דבבא בתרא,
דמסקינן שם בבבא בתרא )ל"ט (:בתלתא דוקא לית בה משום לישנא בישא ,וזו המשנה איירי
בחמשה דוקא .אבל האמת יורה דרכו ,דמתניתין סתמא קתני 'וכשיצא מבית דין וכו' שחבירי רבו עלי',
משמע אפילו אם הוסיף עד ז'.
