Page 112 - Step and repeat document 1
P. 112

‫חפץ ‪ a llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬                                              ‫‪er‬‬

                                            ‫‪miigd xewn‬‬

‫§‪ְ xW¨ t§ `¤ e‬דּהוּא ַהִדּין ִאם ֶא ָחד ֵמ ַה ְשּׁ ֹל ָשׁה ָהָיה ֵמ ַה ְקּרוֹ ָביו אוֹ )יג( אוֲֹה ָביו‬
‫ֶשׁל ִמי ֶשֶׁנֱּא ַמר ָע ָליו ַה ְגּנוּת‪ַ ,‬גּם ֵכּן ַשָׁיּ‪ַ ‬האי ַט ְע ָמא ) ַטַעם ֶזה(‪,‬‬
‫ְדּהוּא ְבַּוַדּאי ֹלא ֵי ֵל‪ִ ‬ויַג ֶלּה ְל ָהעוֹ ָלם ַה ְגּנוּת ֶשׁל ְקרוֹבוֹ ְואוֲֹהבוֹ‪ִ ,‬אם ֵכּן‬

                                           ‫תּוּ ֵלי ָכּא ְתּ ָל ָתא )שׁוּב ֵאין ְשׁ ֹל ָשׁה(‪.‬‬

‫‪ .e‬עוֹד ִנְר ֶאה ִלי‪ְ ,‬דַּדְוָקא )יד( ְבּאוֹ ָתהּ ָה ִעיר ֶשׁ ָשּׁ ַמע ְבּ ַא ֵפּי ְתּ ָל ָתא ֻמ ָתּר ְלַגלּוֹת‬
‫ִמשּׁוּם ְדּ ַח ְבָר‪ַ ‬ח ְבָרא ְוכוּ'‪ֲ ,‬א ָבל ֹלא ְבּ ִעיר ַא ֶחֶרת‪ַ ,‬אף ְדּ ַשָׁיּרוֹת ְמצוּיוֹת‬

                                          ‫ִמזּוֹ ְלזוֹ‪ְ ,‬ו ַעֵיּן ִבּ ְב ֵאר ַמִים ַחִיּים‪.‬‬

‫‪miig min x`a‬‬

‫דנתרצה בדבר שיתגלה שמו‪ ,‬וראייתו הוא גם כן ‪ oi`e‬לדחות את דברי‪ ,‬ממה שאמרו בבבא בתרא‬

‫)ל"ט‪' :(:‬גידל בר מניומי הוי ליה מחויאתה‬       ‫ממשנה זו דסנהדרין וכשיצא וכו' הנ"ל‪ .‬אבל לעניות‬

‫דעתי נראה כדברי‪ ,‬וכמו שכתבנו לעיל ראיה למחויי אתא ואשכחיה' וכו'‪ ,‬והרי שם היו ג'‬

‫מהרמב"ם והרשב"ם‪ ,‬דעיקר טעם ההיתר דאפי אמוראים‪ ,‬ואם‪-‬כן היאך יספרו אחר‪-‬כך שפלוני דיבר‬

‫תלתא הוא משום מילתא דעבידא לגלויי‪ ,‬ואין אנו עליו שהוא גזלנא‪ .‬דזה אינו‪ ,‬דכבר הסכים הרשב"ם‪,‬‬

‫צריכין לריצוי דידיה כלל‪ ,‬רק משום כיון דבלאו הכי וכן משמע מתוספות שם‪ ,‬דבמחאה אין שייך בו‬

‫סוף סוף יתגלה הענין‪ ,‬לא אסרה התורה בזה משום לשון הרע‪ ,‬דלא כרבותיו‪.‬‬

‫)‪ .'eke eiade` (bi‬ואין סתירה לזה ממחאה‪ ,‬דבכל‬  ‫לישנא בישא‪.‬‬

‫גווני הוי מחאה‪ ,‬דאין שייך בו לשון הרע‬         ‫‪ s`e‬שמצאתי אחר כך בהשאילתות‪ ,‬שמשמע‬

‫לכאורה כסברת היד הקטנה‪ ,‬ממה שכתב שם וכנ"ל‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬כיון שהם אוהביו‪ ,‬יספרו לו כדי‬

‫סוף פרשה וישב‪' :‬וכמאן דאמר ליה לך ואמור דמי'‪ ,‬שיזהר בשטרו‪.‬‬

‫)‪ .xird dze`a (ci‬דאי לאו הכי‪ ,‬קשה מאוד כל‬     ‫משמע דעיקר ההיתר הוא משום ריצוי‪ ,‬יש לומר‬
                                              ‫דמה שהוצרך השאילתות לומר כן‪ ,‬היינו לענין‬
‫הדין דאפי תלתא‪ ,‬לפי מה שמשמע לכאורה‬           ‫שיהא מותר להגיד אחר כך ברכילות אפילו למריה‪,‬‬
                                              ‫וכדמשמע שם‪ ,‬דהוא סבירא ליה כפירוש הרשב"ם‪,‬‬
‫מבבא בתרא )ל"ט‪ ,(.‬שמשווה הגמרא לשון הרע‬       ‫מה שאין כן‪ ,‬לענין שיהא מותר אחר כך לאחד‬
‫ומחאה כי הדדי‪ ,‬עיין שם‪ .‬ולפי מה שכתב הרמב"ם‬   ‫מהשלשה להגיד הלשון הרע לאחר‪ ,‬סגי בהאי סברא‬
‫)דעות פ"ז ה"ה( דלשון הרע נקרא 'כל דבר שאם‬     ‫דכתב שם השאילתות דהוי כפרהסיא‪ ,‬דהיא היא‬
‫ישמע בין אנשים יגרום לו היזק בגופו או בממונו‬
                                                                       ‫הסברא דעבידא לאיגלויי‪.‬‬
‫או להצר לו'‪ ,‬ואם כן למשל‪ ,‬אם אומר על אחד‬

‫שהוא איננו בעל מלאכה כלל‪ ,‬שהוא מקלקל בגדים‪,‬‬

‫‪ elit`e‬אם לא יסכים המעיין לדברינו‪ ,‬ויאמר דעיקר ואינו יודע דבר זה לאמתו )דאם הוא יודע בעצמו‬

‫טעם המשנה משום סברת היד הקטנה הזו‪ ,‬שהוא כן‪ ,‬ומכוין לסלק בזה היזק מאחד שרוצה ליתן‬

‫או משום דלא שרי באפי תלתא רק לספר בדרך אגב‪ ,‬לו בגד לתפור‪ ,‬יתבאר אם ירצה השם לקמן בחלק‬

‫וכמו שכתבנו למעלה זה הדין גם כן בשם היד ב' בכלל ט'(‪ ,‬הוא לשון הרע גמורה‪ ,‬דמאמר כזה‬

‫הקטנה‪ ,‬אף דאין לו ראיה הכרחית לדין זה‪ ,‬ועיין אם יתפרסם יוכל לסבב לו היזק גדול‪ ,‬והנה אם‪-‬כן‪,‬‬

‫בכסף משנה שם )דעות פ"ז ה"ה(‪ ,‬ואם כן אין לי שום אם יאמר עליו אחד דבר זה בפני שלשה אנשים‬

‫ראיה מהמשנה לדין זה‪ ,‬אף על פי כן הדין שבפנים במדינה זו‪ ,‬או בעיר זה‪ ,‬שאין דר בה אותו בעל‬

‫מלאכה‪ ,‬יהיה מותר אחר כך לאחד מהשלשה לומר‬      ‫הוא אמת‪ ,‬דפשוט הוא מצד עצמו‪.‬‬
   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117