Page 98 - Step and repeat document 1
P. 98
חפץ a llk rxd oeyl ixeqi` zekldחיים aq
miig min x`a
elit`eאם תאמר דהתוספות איירי בדבר שבפניו סיפר השליח דבר זה למשה רבינו ע"ה מה שחירפוהו
מותר לומר למה עשית לי כך וכך ,ולחרפו דתן ואבירם ,אלמא דלשלוחא דבי דינא לא הוי
עבור זה ,כגון אם חרפו חבירו בחנם ,שבודאי בפניו לישנא בישא.
ixdדמשמע בגמרא ,דאי לאו שליחא דבי דינא ,רק על -פי הדין מותר להשיבו בדרך החרופין שחירפו
אדם אחר שחרפוהו ,אסור לספר זה לבית דין, הוא )אם לא על-פי מדה קדושה בעלמא ,כמו שאמרו
במקום שלא יהיה תועלת מזה .וזה לשון הרע חז"ל )יומא כ"ג' :(.הנעלבין ואינם עולבין ,שומעין
מדאורייתא ,מדהביא על זה ראיה מקרא ,והרי רבא חרפתן ואין משיבין' וכו'( ,ועל זה מתיר התוספות
בעצמו פסק שם בערכין )ט"ו (:כר' יוסי ,דאמר שם: לספר באפי תלתא שלא בפניו ,דהוי כאלו אמר בפניו.
'אנא כר' יוסי סבירא לי דאמר ,מימי לא אמרתי דבר גם זה אינו ,דאינו מותר על-פי הדין רק להשיב גמולו
וחזרתי לאחורי' .ואם כן לפי דברי התוספות דבבא בראשו ,ולחרפו בינו לבין עצמו בשעת מעשה ,כדרך
בתרא )ל"ט :ד"ה לית ביה( יהא מותר אליבא דרבא שהוא חרפו תחילה ,אבל לילך ולספר דבר זה
לומר גם כן באפי תלתא ,דהוי כבפניו וכר' יוסי, לאחרים ,מיקרי לשון הרע אף בפני יחיד ,וכל שכן
ובלאו הכי ,הלא מסקינן בבבא בתרא )ל"ט (:דכולי בפני רבים .ואם מיירי דהוא חרפו ברבים ונתפרסם
עלמא אית להו כרבה בר רב הונא בדינא דאפי תלתא, הדבר בלאו הכי ,ולהכי מתיר התוספות לגלות ,אם
ואם כן מה צריך להביא ראיה לשלוחא דבי דינא, כן אפילו שלא באפי תלתא ,נמי מותר .וכן אם מיירי
משלוחו של משה רבינו ע"ה ,בלאו הכי אפילו לא דיש לו תועלת מהסיפור על להבא שלא יחרפנו עוד,
היה שלוחא דבי דינא רק אדם דעלמא שחירפו אחד. דבזה מותר לגלות כדלקמן ,גם כן אפילו שלא באפי
גם כן מותר לספר זה לפני ג' אנשים דעלמא ,ומה תלתא יהא מותר ,כיון דאין תכלית כוונתו לגנות
לחבירו ,רק מפני תועלתו ,וכמו שנאריך בזה לקמן
גריעי בית דין מג' אנשים דעלמא.
בכלל י' מסעיף י"ג ולהלן בכל פרטי הדין הזה(.
wgeceגדול הוא לומר ,דכוונת הגמרא הוא ,משום ickeשלא יהיה דבר זה לפלא בעיני המעיין ,אביא
דהוי אמינא דשלוחא דבי דינא שמספר לבית על זה גמרא מפורשת ,דאפילו ענין כזה אסור
דין שהם אנשים חשובים ,לגבייהו לא שייך הטעם לספר על חבירו אפילו באפי תלתא ,וממנה תדין
דחברך חברא וכו' ,ועל כן הוי אמינא דהוא חמור במכל שכן לשאר חלקי לשון הרע ,אף שהם אמת,
טפי .דמשמע מגמרא והפוסקים דרבא בא להורות דבודאי אסורים אפילו באפי תלתא .והוא ,דגרסינן
קולא בשלוחא דבי דינא .ואין לומר ,דכוונת הגמרא במועד קטן )ט"ז' :(.אמר רבא ,מנלן דמשדרין שלוחא
להביא ראיה דשלוחא דבי דינא עדיף בזה ,דהוא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא ,דכתיב )במדבר ט"ז
מותר לספר אפילו לפני דיין אחד .דזה אינו ,דאם כן י"ב(" :וישלח משה לקרוא לדתן ולאבירם בני
מה ראיה מייתי ממשה רבינו ע"ה ,והלא הזמינו לדין, אליאב" .ומנלן דמזמנינן לדינא ,דכתיב )שם ט"ז(:
כמו שאמר שם מקודם בגמרא' :ומנלן דמזמנינן לדין' "ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך" וגו' ,ומנלן
וכו' ,ומסתמא לא היה משה רבינו ע"ה דן יחידי, דאי מתפקר בשלוחא דבי דינא ,ואתי ואמר ,לא
וכמאמרם ז"ל בכמה מקומות )ילקוט שמעוני ויקרא כ"ד מיתחזי כלישנא בישא ,דכתיב )שם י"ד(" :העיני
רמז תרנ"ז(' :יצא מבית דין של משה' ,ולפחות היו
באפי תלתא ,ואימא דמשום כן הותר לשליח לספר האנשים ההם תנקר"'.
דבר זה לפניהם ,מה שהוא יודע בעצמו שהוא אמת
dfeלשון רש"י בד"ה דאי מתפקר בשליחא דרבנן:
'כלומר ,שחירף שליח בית דין ,ושליח אמר שחירפוהו דתן ואבירם ,אבל לא יהא שום מעלה
חירפני' .ועל זה מייתי הגמרא 'העיני האנשים' וגו' ,לשלוחא דבי דינא מאינש דעלמא .אלא ודאי דסבירא
וזה לשון רש"י על זה' :אי לאו דשליח דאמר ליה ליה להגמרא ,דלישנא בישא הוי בכל גווני ,אף דיודע
למשה מנא הוי ידע' .מבואר דכוונת רש"י 'העיני בעצמו שהוא אמת והוא מספר דבר זה לג' אנשים,
האנשים ההם תנקר' ,קאי על השליח ,ואף על פי כן אי לאו שלוחא דבי דינא.
