Page 102 - Step and repeat document 1
P. 102

‫חפץ ‪ a llk rxd oeyl ixeqi` zekld‬חיים‬                                                  ‫‪eq‬‬

                                            ‫‪miigd xewn‬‬

‫ַבִּית ַהְר ֵבּה‪ַ ,‬וֲעָזרוֹ ַהָקּדוֹשׁ ָבּרוּ‪ ‬הוּא ֶשֵׁיּשׁ לוֹ הוֹן ַרב‪ .‬אוֹ ֶשׁ ַמֲּח ִזיק‬
‫ַא ְכ ַס ְנָיא ֶשׁל אוְֹר ִחים ְו ַכדּוֹ ֶמה‪ְ ,‬והוּא שׁוֲֹאלוֹ‪ַ :‬אֵיּה ִנ ְמ ָצא ֵאשׁ? ְוהוּא ֵמ ִשׁיב‬
‫לוֹ‪ֹ :‬לא ִתּ ְמ ָצא ַע ָתּה ֵאשׁ‪ִ ,‬כּי ִאם ְבּ ֵבית ְפּלוֹ ִני ֶשׁ ְמּ ַב ְשּׁ ִלין ָתּ ִמיד ְו ַכָוָּנתוֹ‬
‫ַכַּנּ"ל‪ְ .‬ו ָכל ִכּי ַהאי ַגְּוָנא )ְוָכל ַכּיּוֵֹצא ָבֶּזה( ְבּ ִע ְנְיֵני ֲא ַבק ָלשׁוֹן ָהָרע‪ָ ,‬תּלוּי ְבּ ֹא ֶפן‬
‫ֲא ִמיַרת ַה ְמ ַס ֵפּר ְבּ ֵעת ִדּבּוּרוֹ‪ֲ .‬א ָבל ִאם מוֹ ִציא אוֹתוֹ ְבּקוֹלוֹ וּ ִב ְתנוּעוֹ ָתיו‪,‬‬

                                      ‫‪miig min x`a‬‬

‫)*( )‪ d`xpe] ,jxazi myd zxfra x`al `eap dzre (b‬דיצא לו להרמב"ם זה‪ ,‬מהא דאיתא‬

‫בסנהדרין )ל"א‪' :(.‬ההוא תלמידא ]דנפיק‬             ‫‪ax xa dax ixaca eyexite m"anxd zhiy‬‬

‫‪ .`ped‬וזה לשון הרמב"ם בפרק ז' מהלכות דיעות עליה קלא[ דגלי מילתא דאיתאמר בבי מדרשא בתר‬

‫הלכה ב'‪' :‬איזהו רכיל‪ ,‬זה שטוען דברים והולך מזה עשרין ותרתין שנין‪ ,‬ואפקיה ר' אמי מבי מדרשא‪,‬‬

‫לזה ואומר‪ :‬כך אמר פלוני וכו'‪ ,‬אף על פי שהוא אמר‪ ,‬דין גלי רזיא'‪ .‬ומסתמא כיון דאיתאמר בבי‬

‫אמת‪ ,‬הרי זה מחריב את העולם‪ ,‬ויש עון גדול מזה מדרשא‪ ,‬הא על כל פנים היה באפי תלתא‪ ,‬ועם כל‬

‫עד מאד‪ ,‬והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע‪ ,‬והוא זה אפקיה ר' אמי‪ ,‬היינו משום דנתכוין לגלות ולא‬

‫המספר בגנות חבירו אף על פי שאומר אמת'‪ .‬עוד במקרה‪ ,‬ולכן אמר ר' אמי 'דין גלי' וכו'‪.‬‬

‫‪ cere‬נוכל לומר דיצא לו להרמב"ם זה ממה דאיתא‬      ‫כתב בדין ה'‪' :‬אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו‬
‫בירושלמי פרק א' דפיאה )הלכה א'(‪' :‬מותר‬           ‫או שלא בפניו וכו'‪ .‬ואם נאמרו דברים אלו בפני ג'‪,‬‬
‫לדבר לשון הרע על בעלי המחלוקת‪ ,‬שנאמר )מלכים‬      ‫כבר נשמע הדבר ונודע‪ ,‬ואם סיפר אחד מן השלשה‬
‫א' א' י"ד( "ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך"'‬    ‫פעם אחרת‪ ,‬אין בו משום לשון הרע‪ ,‬והוא שלא‬
‫)ולקמן בכלל ח' נבאר אם ירצה השם באיזה אופן‬       ‫יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר'‪ .‬ועיין בכסף‬
‫שייך זה‪ ,‬כי יש בזה הרבה פרטים(‪ ,‬והרי שם היה‬      ‫משנה שפירש מה שכתב הרמב"ם 'והוא שלא‬
‫המעשה בפירסום כמו שכתוב בקרא‪ ,‬ובודאי היה‬         ‫יתכוין'‪' :‬כלומר שזה שהתרנו‪ ,‬היינו שאם יבוא‬
‫נודע לו לדוד לבסוף‪ ,‬ואפילו הכי משמע בירושלמי‪,‬‬    ‫במקרה לדבר בענין זה אין איסור לאומרו‪ .‬אבל לא‬
‫דאי לאו סברא דבעלי המחלוקת היה אסור לגלות‪,‬‬
‫ועל כרחך משום דנתכוין לגלות‪ .‬וסבירא ליה‬                                ‫שיתכוין לגלות הדבר יותר'‪.‬‬
‫להרמב"ם דחד דינא הוא‪ ,‬בין לגלות לאותו האיש‬       ‫‪xa dax ixac yexit didi ,m"anxd ixac itl dpde‬‬
‫שנידבר מתחלה עליו‪ ,‬כההיא מעשה דדוד שהענין‬
‫היה אודותיו‪ ,‬ובין לספר גנותו של אחד דהוא לשון‬    ‫‪m`y epiid ,'eke '`zlin lk' :jk `ped ax‬‬
‫הרע לאיש אחר‪ ,‬מכיון דנתכוין לגלות יותר‪ .‬וטעמו‬    ‫‪lr zepb ixac xtiqe ,rxd oeyl xeqi` lr cg` xar‬‬
‫פשוט‪ ,‬כיון דסוף סוף יוודע אליו‪ ,‬ואפילו הכי משמע‬  ‫‪mirneydl ok mb jk xg` xzen ,`zlz it`a exiag‬‬
‫מירושלמי זה דאסור לגלות‪ ,‬ועל כרחך האיסור משום‬    ‫‪lr rnypy zepb ixacdn exiagl cg` dxwna xtql‬‬
‫הכונה לבד‪ ,‬ולא משום הפעולה‪ ,‬ואם כן גם לאיש‬
‫אחר‪ ,‬אם נתכוין לגלות יותר גנותו של אחד דאסור‪.‬‬    ‫‪ ,ipelt‬ואין זה מיקרי מדבר לשון הרע ומעלה גנות‬
                                                 ‫על חבירו‪ ,‬דבלאו דידיה נמי כבר נשמע הדבר ונודע‬
                                                 ‫לכל‪ ,‬דכיון דג' יודעים‪ ,‬הוי כאילו כל העיר יודעים‪,‬‬
                                                 ‫דחברך חברא אית ליה‪ ,‬ואין הוא מזיק לו בדיבורו‪.‬‬
                                                 ‫ועם כל זה התנה הרמב"ם וכן הסמ"ג בלאוין ט'‪:‬‬

‫`‪ la‬אין לומר‪ ,‬דיצא לו להרמב"ם‪ ,‬ממה דאיתא‬            ‫'והוא שלא יתכוין להעביר הקול' וכו'‪.‬‬

                                                    ‫)*( ‪ d`x‬מה שכתבנו בעמוד ס'‪.‬‬
   97   98   99   100   101   102   103   104   105   106   107