Page 165 - alef
P. 165

‫גאון ישרא‪ú‬‬                                                             ‫פרק ח | והעמיחו בלמיחים הפתה‬

                    ‫שכאשר היו חוטפי לו את המש השיעור שרצה לומר‪ ,‬אמר בשמחה והנאה‪:‬‬
                    ‫טוב‪ ,‬טוב‪ ,‬ג אני רוצה לומר כ ‪ .‬ונראה היה מנימת דבריו שהוא מאד נהנה‬
                    ‫מכ שהרי א הבחור ג אומר זאת‪ ,‬הרי זה ימ שזה אמת‪ .‬דבר זה עשה‬
                    ‫על התלמידי רוש עצו ‪ .‬יש כאלו אנשי שא אמרת מה שרצה לומר‪ ,‬מה‬
                    ‫הוא חידש? מרגיש נבו ‪ ,‬אולי ארד מהבימה‪ ,‬א אצל רבינו ההיפ ‪ ,‬כי תורת‬

                                                                          ‫אמת היתה בפיהו‪207.‬‬
                    ‫ופע יפר על דרגת רבו רבי אי ר זלמ מלצר ב"מודה על האמת" שכאשר‬
                    ‫אמר תלמיד בשיעור דבר ור' אי ר זלמ ה כי איתו היה אומר לו‪" :‬אתה‬
                    ‫צודק כמו השמש בצהרי ‪ ,‬כמו השמש בטהרתה"‪ ,‬כדי שזה לא יהיה מודה על‬
                    ‫האמת מקופיא‪ ,‬אלא לתת לשני את ההרגשה שהוא מרגיש באמת שהוא צודק‪.‬‬
                    ‫פע יפר יפור על הרב מברי ק אותו שמע מרבי אי ר זלמ ‪ .‬היה זה‬
                    ‫בתחילת שימושו של הגרא"ז אצל אביו הגר"ח אלאוויציק ולאחר מכ היה‬
                    ‫כותב את השיעור‪ .‬פע לאחר השיעור נגש לאביו והראה לו את השיעור‬
                    ‫שכתב‪ .‬רבי חיי מתחיל לקרוא כמה שורות ואומר‪" :‬נו‪ ,‬נו"‪ .‬ממשי עוד קצת‬
                    ‫וכ ארבע חמש פעמי ואומר‪" :‬נו‪ ,‬נו"‪ .‬כמוב שה"נו‪ ,‬נו" של רבי חיי אצל‬
                    ‫הרב מברי ק אמר משהו‪ ,‬ושאלו מה אבא מתכווי ‪ ,‬באמרו "נו‪ ,‬נו"‪ ,‬הא משהו‬
                    ‫לא מוצא ח בכתיבתי? אמר לו ר' חיי ‪ ,‬אתה כותב "והאמת נראה לומר"‪,‬‬
                    ‫מה פירוש "האמת"‪ ,‬לי נראה שזה האמת‪ ,‬אבל לכתוב שזה האמת מי אומר‬
                    ‫שזה האמת‪ .‬אחרי זה אתה כותב "ובהכרח לומר"‪ ,‬מי קבע שמוכרחי לומר‬

                      ‫כ ‪ ,‬כלומר אד צרי לדעת שהאמת לא בהכרח נמצאת אצלו‪ ,‬אי מוכרחי‬
                                       ‫לומר‪ ,‬ל זה נראה אבל יתכ שלאד אחר זה לא מוכרח‪.‬‬

                      ‫כ היתה ג הנהגת רבינו שהיה מרגלא בפומיה‪ :‬אני אומר כ ‪ ,‬אבל א‬
                    ‫יבואו אחרי וי בירו את דבריה בטלה דעתי‪ .‬ולא רק לאנשי גדולי אלא‬
                    ‫ג לילדי ‪ ,‬שהרי בני הישיבה היו אז בני שש עשרה ‪ -‬שבע עשרה ולא אחת‬
                    ‫כששמע מה ברא טובה ביטל דעתו‪ .‬יפר אבר צעיר שלמד איתו חברותא‬
                    ‫עודנו בגיל עשרי ושש‪ ,‬שכאשר התחילו אמר לו רבינו כשאנחנו לומדי יש‬
                    ‫ל את כל הזכות לחלוק עלי‪ 208.‬שוב הוי מעשה באבר צעיר שד איתו בהלכה‬
                    ‫מ ויימת שרבינו העלה להתירא והלה הביא ראיות לאי ורא‪ ,‬וכשראה שהשואל‬

                                                                                             ‫‪ .207‬אשכבתיה דרבי עמ' ‪.29‬‬

          ‫‪ .208‬עפ"י ה פדו של רבי מרדכי גרו ‪ ,‬גאב"ד חניכי הישיבות‪151 .‬‬
   160   161   162   163   164   165   166   167   168   169   170