Page 174 - alef
P. 174

‫פרק ח | והעמיחו בלמיחים הפתה‬                                                                   ‫‪160‬‬

 ‫הארי ת ביקש ממנו שידבר קצר וברור‪ ,‬ומרגלא בפומיה כשלא יודעי‬
                                      ‫מתחילי לדבר בארוכה חור חור‪.‬‬

‫הוא ביקש שהנשאל יגע בנקודת העני ויענה לגופו של דבר‪ ,‬כי מי שאינו‬
‫יודע לתמצת את הנקודה הרי שהגמרא אינה מחודדת אצלו והעניי מעורפל‪.‬‬
‫מטבע לשונו היה‪" :‬השתדל לענות קצר וברור‪ ,‬מתי חייב ומתי פטור‪ ,‬ולמה‬

                                           ‫לפי רש"י כ ולפי תו ' אחרת"‪.‬‬
 ‫פעמי כאשר קרה ששאל והתלמיד לא הצליח לדלות מהגמרא והמפרשי‬
‫את התשובה ולכ השיב מ ברא‪ ,‬היה רבינו מגיב‪ :‬על ברא אני יכול עדיי‬
‫להתווכח את ‪ ,‬רצוני שתביא ראיה‪ .‬יפר אחד התלמידי ‪ :‬כשנבחנתי על מנת‬
‫להתקבל ללמוד בישיבה‪ ,‬בשיעור הראשו לצעירי לאחר שנשאלתי שאלות‬
‫על מ כת גיטי שלמדתי בזמ הקוד ‪ ,‬שאל אותי במאור פניו‪ ,‬הא אני יודע‬
‫לה ביר את הכתוב בהגדה‪" :‬לב ביקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד‬
‫אבי" והיכ מצינו שרצה לעקור את הכל? אמרתי לו על זה את הדרש הידוע‬
‫של אחד מגדולי ישראל בצעירותו‪ ,‬על פי הגמרא )גיטי "ד( "השולח שליח‬
‫לקדש לו אשה ת ומת השליח א ור המשלח בכל הנשי שבעול " שמא‬
‫היא קרובת האשה שקידש השליח‪ ,‬והרי לב הארמי רצה להרוג את אליעזר‬
‫שהל לקדש אשה ליצחק אבינו‪ ,‬ואילו חלילה הצליח במזימתו א ור היה‬
‫ליצחק לקחת לו אשה‪ ,‬נמצא חלילה זרעו כלה‪ .‬חיו רחב של שביעות רצו‬
‫ננ על פניו באותה שעה משו שזה הוכיח שהנני חי ב וגיות הנלמדות‪217.‬‬

                                      ‫לצאב עם מסקנא תפופה‬

‫יפר הג"ר ני שלמה הכה קפל ראש ישיבת 'דעת אהר '‪ :‬כאשר למדו‬
‫בישיבה את ה וגיא של פיקוח נפש‪ ,‬שאל רבינו את התלמידי שאלות מעשיות‬
‫העולות מה וגיות‪ ,‬כמ ופר לעיל למשל אי נפ וק א תבא לפנינו שאלה‬
‫אודות אד שנ ע ברכבו ויש שתי אנשי שחוצי לפניו‪ ,‬א הוא יעזוב את‬
‫הברק הוא ידרו את שניה וא יפנה לצד ימי ידרו רק אד אחד‪ .‬מה‬

                           ‫לעשות‪ ,‬ופלפלו בדברי והוא שאל מה למעשה?‬
‫החלו התלמידי מתדייני ועלו צדדי לכא ולכא ‪ .‬והוא ניצל את ההזדמנות‬
‫ואמר לנו‪ :‬כאשר לומדי וגיא ולא מוציאי מ קנא ברורה‪ ,‬זו טעות‪ ,‬ושאל‪,‬‬

                                                                              ‫‪ .217‬ש עמ' תפ"א‪.‬‬
   169   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179