Page 177 - alef
P. 177
גאון ישראú פרק ט
תורה יבקשו מפיהו
"כאילו ילחו"
רגיל היה רבינו לבאר דברי רז"ל ) נהדרי יט" (:כל המלמד ב חברו תורה
מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" .וה ביר ,שהרי כל העו ק במלאכת החינו
יודע היטב שלא קל "להעמיד" תלמידי ,והרבה אור רוח ו בלנות נצרכי
למחנ כדי ללכת כנגד רוחו של כל אחד ואחד מתלמידיו ,לגדלו ולרוממו
ולגלות את כוחותיו המיוחדי שבה יוכל לרוממו ,ורק א הרב יחוש שהוא
אביו מולידו של התלמיד ,רק אז ,יהיה מ וגל לשאת את טרחו ומשאו ואז
הינו יכול להתעטר בכינויי "מולידו".
זו היתה הרגשת אלפי תלמידי שעברו תחת שבט חינוכו של רבינו ,ה
הרגישו שרבינו לא ה תפק בזה שהנחיל לה את משנת תלמוד במ כתות
הש" באומנות יתרה ,אלא שהוא מכוו ומדרי אות ג אי ללמוד ,ואי
לגדול בתורה ויראת שמי ,ובכל חלקי עבודת הש ,כאב רחימאי המדרי
ומכוו את בנו בדרכו.
ישיתה -ישותו של עולם
היתה זו תמצית השקפתו על תפקיד של רבנ ותלמידהו בעול הישיבות,
וכ פירש את דברי הגמרא )יומא כח" (:מימיה של אבותינו לא פרשה ישיבה
מה ,היו במצרי ישיבה עמה במדבר ישיבה עמה ,אברה אבינו זק
163
