Page 189 - alef

‫פרק ט | בופה יתקשו מריהו‬

‫"לו מובפ‪ ,‬לך אסופ"‬

‫הגאו רבי יצחק הקר ראש ישיבת גרודנא באר יעקב‪ ,‬מותיקי תלמידי רבינו יפר‬
‫שבאחת השני הראשונות למדו בישיבה מ כת חולי ‪ .‬והנה באמצע השיעור‬
‫שאל רבינו שאלה‪ .‬ועלה אז במוחו של רבי יצחק רעיו מחוכ קמעא במענה‬
‫לשאלה‪ ,‬וענהו‪ .‬רבינו ה תכל עליו ואמר לו‪' :‬בעצ היו צריכי להוציא אות‬
‫מביהמ"ד על ברא כזו!"‪ ,‬לא התאי לו בכלל גנו דיבור חרי כזה ש גנונו‬

‫היה תמיד ר וענוג‪ ,‬אבל כ הוא אמר‪...‬‬
‫והנה‪ ,‬אחרי כמה דקות בהמש השיעור‪ ,‬הוא אמר את התירו הזה בש‬
‫ה פר 'לב אריה'! ואז הוא מ תכל עלי ואומר לי‪' :‬אתה לא מבי ?! לו מותר‬
‫‪ -‬ל א ור!' זה ג לימוד‪ .‬ל'לב אריה' ע כל ההיק שלו בחולי מותר‪ .‬ל ‪,‬‬

‫בחור צעיר לומר כאלו י ודות בחולי בלי הוכחות לכ ‪ ,‬זה א ור‪.‬‬

‫"סהחי תמפומים‪ ,‬ת"ה ש"ס אני זוכפ כמו תדופ תן שש עשפה‪"...‬‬

‫רבינו היה מרבה ל פר יפורי שקידה ואהבת תורה‪ ,‬יקרות החזרה והשינו ‪,‬‬
‫כדי להלהיב לבבות התלמידי לע ק התורה בשקידה ואהבה‪ .‬כאשר רצה‬
‫לעורר ולדרב לעמל התורה ולהגיע לדרגות גדולות בידיעת התורה היה מ פר‬
‫בהתרגשות את העובדה שאירעה אצל הגאו רבי דוד פרידמ המכונה רבי דוד‬

‫קרלינר שהיה מגדולי הדור ובעל ה"יד דוד"‪.‬‬

‫גאון ישרא‪ú‬‬ ‫גופא דעובדא‪ ,‬אבר בר אוריי היה משולח של ישיבת‬
‫נובהרדוק לנדיבי ע בעיירות השונות בליטא‪ .‬יו אחד‬
‫הגיע לעיר קרלי פינ ק‪ ,‬ונכנ לביתו של הגאו רבי דוד‬
‫שהיה אז כבר זק מופלג ומחלת השכחה ש בל ממנה גברה‬

‫עליו‪ ,‬אבל היה יושב ולומד כל היו ש" בעל פה‪ .‬משנכנ‬
‫לחדרו נת לו שלו ורבי דוד החזיר לו שלו ‪ .‬שאלו הגאו‬
‫מה רוצה יהודי? השיבו‪ ,‬באתי לעיר עבור ישיבת נובהרדוק‬
‫כמנהגי מידי שנה בעת הזאת‪ .‬שאלו הגאו כמה נתתי ל‬
‫בשני עברו? נקב האיש ב כו ‪ ,‬הוציא רבי דוד את ארנקו‬
‫ונת לו ושב מיד ללמוד‪ ,‬כדרכו תמיד לגרו את הגמרא‬
‫בנעימות בקול ניגו ‪ ,‬אבל בעל פה‪ ,‬כי לא יכל לעיי ב פר‬

‫מחמת עיניו החולות‪.‬‬

‫רבי דוד קרלינר‬ ‫אותו יהודי פ ע לצדי השולח הארו והתיישב בקצהו‪,‬‬

‫‪175‬‬