Page 188 - alef
P. 188
פרק ט | בופה יתקשו מריהו 174
לא הגיב ,אלא הביט עליו עד שנאל לעזוב את המקו באי נעימות ,כדי לחנכו
במה שנצר היה לצמיחתו236.
יפר אחד התלמידי :הייתי בחור מוכשר ע תקוות גדולות א לא שקדתי
על תלמודי כלל ,עד אותו מעשה שהיה ,כאשר ברגע מ וי בעיצומו של
אמירת השיעור הוא פנה אלי לפתע בקול חד ואמר לי :אמור נא ,חלב ,הא
מותר הוא בהנאה או א ור? השבתי בגמגו ,כמדומני שא ור .או אז הוא
הגביה את קולו בנימה של ביקורת יוצאת מגדר הרגיל" :מה את ,היכ אתה
חי ,האינ יודע פ וק מפורש שחלב מותר בהנאה" ,יעשה לכל מלאכה ואכול
לא תאכלוהו") ,ויקרא ז ,כד( הגד נא לי מי החברותא של ,ברצוני לומר לו
שיפ יק את הלימוד עמ בצוותא" ,ומ פר הבחור :בשעת מעשה לא ידעתי
את נפשי ,א גערה זו הצילתני .שכ ,במבט לאחור ,מכוחה של גערה זו שהיה
ברור לי שהיא יוצאת מלב אוהב ,זכיתי לישב בבית ה' לאור ימי .אכ ,למרות
שידע ללכת בדר זו כשחשב שזה נדרש ,בדר כלל ניהל את התלמידי בדר
אחרת ,שכ בדר כלל די היה בנימה דקה ,ברמז קל של ביקורת כדי לדרב
את התלמידי ולהעמיד על מקומ .
שח אחד התלמידי ,יו אחד נפקד מקומי בשיעור היומי משו שנ עתי
מחו לעיר .כשחזרתי לישיבה ושבתי לבית המדרש ,שאלני רבינו ,היכ הייתי
היו בשיעור ,עניתי שנ עתי לבית הרפואה והוא הגיב באמירה ,הלא היית ח ר
לי בשיעור ,לאחר משפט זה במש שנתיי לא הח רתי ולו שיעור אחד וא
כשנזקקתי בדחיפות ללכת לענייני פרטיי ,התאמצתי והצלחתי לדחות או
להקדימ לפני ואחרי השיעור ,א בשו אופ לא על חשבו שעת השיעור237.
בעני זה שמע מפי רבינו ,אחד מתלמידיו שמשמש כמלמד לתלמידי צעירי ,
שמה שאמרו חז"ל )כתובות קג" (:זרוק מרה בתלמידי " ,היינו לפעמי בודדות,
וכלשונו ,די ג פע בחודשיי על מנת שהתלמידי ידעו שהרב יודע ג
לכעו ,א הנהגת הרב הכללית ע תלמידיו צריכה להיות כזק מלא רחמי
לנשא ולנטל באהבה ובחיבה ,שימת לב והארת פני .
.236מפי חתנו רבי יהודה טרגר ראש ישיבת "ע חיי " באנטוורפ .
.237ישורו ט"ו עמ' תצ"ד.
