Page 281 - alef
P. 281

‫פרק יב | אפתע אמוב של הלכה‬

                                                ‫ומני אותו יו לא זזה ידו מתחת ידו‬
                                                ‫והיה לתלמידו המובהק‪ ,‬כשהוא משפיע‬
                                                ‫ומאציל עליו ברוחו פי שניי ‪ ,‬קשר‬

                                                         ‫שהל והתחזק ע השני ‪.‬‬

                                                ‫על תחילת התרקמותו של ה פר‪,‬‬
                                                ‫יפר הגר"י גנ ר"מ ישיבת קול תורה‪,‬‬
                                                ‫שרבינו כאמור חי כאמור את מרכזיות‬
                                                ‫של הלכות שבת וממילא ג הרבה לדו‬
                                                ‫וללב את הלכותיה‪ .‬כ ג ע תלמידו‬
            ‫בשמחת בר מצוה לב רבי יהושע נויבירט‬  ‫המובהק רבי יהושע שהיה דבוק בו‪,‬‬
             ‫)נראה עוד‪ ,‬רבי משה שמואל שפירא(‬    ‫בשעתו הוא למד מ כת שבת ע כל‬

            ‫הראשוני והוא למדה שלש שני בעיו רב ורכש בה שליטה ללא מיצרי ‪.‬‬

            ‫כאשר יי ללומדה בעיו נכנ ראשו ורובו בלימוד הפו קי הלכה למעשה‪,‬‬
            ‫והתייחד בעצמו בהיותו מעורר וד בהלכה בדרכי רבו‪ ,‬ומידי יו ביומו נערמו‬
            ‫לו שאלות רבות ו בוכות שנבעו בעיקר בשל ההתפתחות הטכנולוגיה מחד‬
            ‫והקושי לדמות בשאלות מילתא למילתא לדברי שנכתבו ב פר ה"משנה‬
            ‫ברורה"‪ ,‬והחליט כי אולי מ הראוי להוציא פר הלכה למעשה שיהווה תשובה‬

                     ‫מעשית לשאלות המתחדשות ומתעוררות‪ ,‬ודורשת הכרעה ברורה‪.‬‬

‫גאון ישרא‪ú‬‬  ‫הוא שית את רבינו בתוכנית שהגה וביקשו ליטול על עצמו את האחריות‪,‬‬
             ‫ורבינו נענה בשמחה לאתגר‪ .‬בתחילה היה הרב נויבירט נושא ונות מידי יו ע‬

            ‫רבינו‪ ,‬לאחר מכ ביקשו רבינו שיעלה את הדברי על הכתב ויגיש לו‪ ,‬ולמחרת‬
            ‫ענה לו את תשובתו‪ ,‬ומזה התרק ונולד פר זה‪ .‬ג לאחר שה פר כבר היה‬
            ‫מ ודר ישבו הרב והתלמיד‪ ,‬ויחד השחירו פניה והתייגעו עד שעברו יחד על‬
            ‫כל שורה ושורה ועמלו רבות בני וח הדברי לפני חקיקת על קל לדורות‬
            ‫עול ‪ ,‬שכאשר הגיע הנקודה ה ופית‪ ,‬בה היה חייב לכתוב הא הלכה זו היא‬
            ‫דרבנ או דאורייתא‪ ,‬מותר או אפשר‪ ,‬אי ור גמור או רק חשש אי ור‪ ,‬ראוי‬
             ‫להימנע או כדאי‪ ,‬ועוד כהנה‪ -‬קוצו של יוד בני וחי ההלכה הצרופה בדיוק‪.‬‬

                                 ‫השופה שכביתבה עפכה שלש דוחשים‬

          ‫על שורה אחת‪ ,‬בפתיחה להלכות בורר ביו טוב מ פרי בני הרב נויבירט‪,‬‬
          ‫ששמעו מאביה כי שלושה חודשי עמדה השורה הזו ב פק בינו ובי רבינו‪.‬‬

‫‪267‬‬
   276   277   278   279   280   281   282   283   284   285   286