Page 286 - alef
P. 286
פרק יג | הנהגוביו כפת ומופה הופאה 272
א היה רואה משהו נכו ,היה נהנה ומכיר טובה למי שהעמידו ולו במשהו
קט על האמת353.
בעני זה מ פר הגרמ"מ יאדלר )הקדמת מאור השבת ח"ב( שדודו הרה"ח
רבי ישראל שרייבר הגיע פע לחמיו )זקנו של הגרמ"מ( הגה"צ רבי חיי דוד
יאדלר ועלה ש הנידו מה ברכת המצה ברי"י )מאכל שמטגני מפרורי מצה
ומי ( והוא בר שיש ליטול על זה ידי ולבר המוציא וחתנו טע שאביו
הגאו רבי שלמה שרייבר )ראש ישיבת חיי עול ( נוטה לבר בורא מיני מזונות.
לאחר מכ פגש בביהכנ" את רבינו שהציג בפניו את השאלה ע פרטי המו"מ
ופ ק לו לבר בורא מיני מזונות ,כשחזר יפר זאת לחמיו והוא השתומ על
כ ,א תו עשרי דקות הגיע שליח מרבינו שהוא עיי שוב ואכ הוא מ תפק
ושמא ברכתו המוציא .למרות שהמאכל נפו מאד ובודאי היתה לרבינו שיטה
ערוכה בזה ,עיי שוב ושלח לומר את דעתו.
הצטעפ וכאת ככל שהקושיא היבד דזקה
"עוד היה אפשר לראות אצלו כפועל יוצא ממדת האמת ועשיית הדברי לש
פעל " ,כותב חתנו הג"ר יהודה טרגר ראש ישיבת "ע חיי " באנטוורפ :
"שהנה כרגיל כשיש לאד איזה קושיא או חידוש ככל שהקושיא חזקה יותר
או החידוש גדול יותר ,אזי ההתפעלות יותר חזקה וההרנשה יותר טובה .וישנ
כאלו שכאשר החידוש הוא שלא כמנהג העול ,ה א יפליגו בזה להוציאו
לרשות הרבי ,אול אצל רבינו הכל היה בהיפו ,א היתה לו קושיא שלא
היה יכול להשיב עליה ,הוא היה מאד מצטער וכואב וככל שהקושיא היתה
חזקה כ גבר עליו צערו וכאבו על כ שעני זה לא בא לידי ביטוי ב פרי .
וציי כמה דוגמאות :בשמירת שבת כהלכתה )פ"א הערה קנד( כתב שיש
לעיי מדוע מותר החימו של מי בכלי שני ,א על פי שה יכולי להגיע
למידת חו של יותר מהיד ולדת בו ,א שהוא כבישול בתולדות האור וא
.353במש שני נהגו בירושלי למול עד רמה מ ויימת של צהבת וכ בר רבינו להלכה .כמה שני
לפני ה תלקותו פור מחקר של רופאי מומחי שבאופני מ ויימי מותר למול אפילו
ברמה יותר גבוהה של צהבת .כשהתפר הדבר שאלו המוהל רבי שלמה שוחט בעל "מילה
שלמה" ומפקח מוהלי על כ ,נענה ,כי הוא עדיי מתלבט הא ל מו עליה בזה ,כעבור כמה
חודשי ,אמר לו שנית ל מו על הרופאי חלקית ,ונית לשנות את ההנהגה בזה ,א הדגיש
זהו הפ ק לעת עתה ,הרי לא מיהר לשנות דעתו ועמל וטרח בי ודיות ובזהירות ,וקיבל חלק
מהכרעת ובדק ובירר עוד ועוד.
