Page 95 - alef

‫גאון ישרא‪ú‬‬ ‫פרק ו | משוש דייו‬

‫עובדה זו‪ ,‬והוא השיב מיד שהציבור לא הבי את פירוש ה יפור נכונה‪ .‬וכ‬
‫ה ביר‪ ,‬יש שבאי לשמחת ברית וראש ע וק בשאלה‪ ,‬כמה כיבודי יש ומי‬
‫יקבל וכד'‪ ,‬אול כשרבינו עמד והמתי לברית‪ ,‬ראשו היה תפו בשרעפיו‪,‬‬
‫ב וגיא או בנידו בו אחז אז ולא התחיל לחשוב מי יכובד ובמה‪ ,‬ולכ בו ברגע‬
‫שקראו את שמו ניגש‪ ,‬כי שמע מכריזי את שמו ולא היה מוכ למה בדיוק‬

‫יכבדוהו‪ ,‬עד הרגע שקראוהו‪91.‬‬
‫ב דודו שלח לו מכתב מארה"ב בו בקשו שיכתוב‪ ,‬מה נשמע בחוג שלנו‪,‬‬
‫ענה לו רבינו‪..." :‬ידידי‪ ,‬א תקיי מה שביקשתי ממ ‪ ,‬אודיע ל מהנעשה‬
‫בעירנו בחוגנו המצומצ ‪ ,‬אשר לעת עתה אי לי ע ק בה ושו התענינות‬

‫אני לא מוצא בה ‪"...‬‬
‫פע ישב בניחו אבלי בבית אחד מגדולי ישראל שהיה שקד גדול ומונח‬
‫תמיד בלימוד‪ ,‬ודיברו ש בעני זה‪ ,‬וכשיצא‪ ,‬אמר למלווהו‪ ,‬בעיני זהו השבח‬
‫הגדול ביותר מכל השבחי ומכל ה יפורי ‪ ,‬א היה מונח תמיד בלימוד זהו‬

‫הרי השבח הגדול ביותר‪92.‬‬

‫"מבוקים מחתש ונורב צורים"‬

‫מרגלא בפומיה דרבינו שעיקר זיכו החומר הוא על ידי לימוד התורה כדבעי‪.‬‬
‫באחד השיעורי בישיבה הזכיר את הדי שאי מברכי על אוכלי כאשר‬
‫האכילה היא מתו אונ ‪ ,‬מה שאי כ במי שאוכל ביו כיפור מחמת חוליו‬
‫שכ צרי לבר ‪ .‬הוא העמיק בחילוק שבי ההלכות ותו כדי הדברי אמר‪,‬‬
‫לא צרי לדבר דווקא על חולה‪ ,‬אפילו אד רגיל שאוהב ללמוד‪ ,‬הלא מתוקה‬
‫היא מדבש ומנופת צופי ובודאי אינו רוצה לאכול והיה מעדי שלא יצטר‬
‫לא לאכול ולא לישו ‪ ,‬כי אז היה מו י חכמה על חכמתו‪ ,‬נו‪ ,‬וכי יעלה על‬

‫הדעת שלא יצטר לבר ?‬
‫רבינו הכיר אד רגיל כזה‪ .‬כאשר היה יושב בחדר לימודו בפאתי שכונת‬
‫שערי ח ד ש נהג לה תגר וללמוד ללא הפרעה‪ ,‬לא היה לו ש אפילו ברז‬
‫מי לשתיה‪ ,‬לצור כ הביא עמו בקבוק שתיה‪ .‬הרבנית חשבה שהוא שותה‬
‫ש מעט במש השעות הארוכות‪ ,‬א פע נודע לה באקראי שאותו בקבוק‬

‫‪ .91‬מפי נכד רבינו רבי צבי וי בקר מראשי ישיבת בית מתתיהו‪.‬‬

‫‪ .92‬מפי רבי בנימי רימר מראשי ישיבת קרית מל ‪81 .‬‬