Page 37 - 16222
P. 37
שורשים | 37
הכלכלי עליו להוכיח לתורמים שהוא זקוק לנדבות גדולות יותר,
כלומר ,שהוא ממש מסכן .רוב הפרטים בחברה כזו חייבים להיות
עניים ,משום שאם יחיו ברווחה ,משמעות הדבר היא שהם אינם
מסכנים ואין סיבה לתת להם קצבאות .במקום להתחרות על ייצור
מוצרים ושירותים שאחרים רוצים לצרוך ,בני החברה הזאת מתחרים
אלה באלה על קירבה לתורמים עשירים ,ועל יכולתם להוכיח מסכנות
ועוני .חלוקת המשאבים איננה נקבעת לפי כישרון או מאמץ ,אלא
באופן שרירותי.
אין פלא שמובילי התנועה הציונית ואנשי העליות הראשונות
סלדו עמוקות מהיישוב הישן .כך למשל נכתב על בני היישוב הישן
בכתב העת "האחדות":
אחוזים עדיין חבלי שינה ושקועים בחיי בטלה המפרכים
ומהרסים את גופם ,המחלישים את כוח חייהם ,ונדחפים הם
לתוך זרועות של חיי הגלות המעליבים את האדם והעברי
שבהם2.
וכך כתב יוסף חיים ברנר על היישוב הישן:
יסודו רק עצלות ,הליכת בטל ,חנופה ,מרמה ,התרפסות,
פראות ,מכירת הבכורה בנזיד עדשים ,גזילת פרוטות העני,
אינטריגות של קהל3.
סביר שתיאורים אלה מוגזמים ומרושעים מעט .במאה ה־ 19היו כמה
משקיעים יהודים עשירים שרכשו אדמות חקלאיות והקימו בארץ
ישראל חוות ובתי מלאכה במטרה לתמוך בעבודה יצרנית של בני
היישוב הישן .אחד היזמים המפורסמים של התקופה היה היהודי
האנגלי העשיר משה מונטיפיורי ,אשר קידם את ההתיישבות מחוץ
לחומות ירושלים והקים בה מפעלים רבים .והוא לא היה יחיד .רבים
מבני היישוב הישן נענו לקריאתו ופנו לעבודה יצרנית .בני היישוב
הישן היו אף מי שהקימו את המושבות הראשונות פתח תקווה וראש
