Page 287 - 16222
P. 287
מפלצת בעיניו ׀ 287
עד שאנחנו מגיעים לווטרטאון ,הלילה כבר יורד .אני חצי־ישנה
במושב הנוסע אחרי הנסיעה בת חמש וחצי השעות ,והדאגה היא
הדבר היחיד שמונע ממני להירדם.
והעובדה שלנאז אין באמת מושג לאן אנחנו נוסעים.
עד שהוא פנה לכביש שמוביל צפונה ,לא התחוור לי שסיפרתי לו
רק שהעיירה נמצאת במרחק שעה נסיעה מסירקיוז.
ווטרטאון נראית מתה ,אפילו בשעה כה מוקדמת ,רק כמה מכוניות
מסתובבות במקום ,ורוב החנויות כבר נסגרו ללילה .אני מדריכה את
נאז איך להגיע לחנות הפרחים ,לא מופתעת כשאנחנו חונים מולה
והמקום חשוך .אני יודעת שהיא לא כאן ,המכונית שלה לא בסביבה.
חשוך מדי מכדי שאצליח לראות משהו ,להבין אם היא בכלל הייתה
פה לאחרונה.
אני נאנחת ומתעסקת עם החגורה שלי" .הבית נמצא בדקסטר.
כמה קילומטרים מחוץ לעיירה".
אני נותנת לו הוראות ,והוא יוצא לדרך בלי להתלונן ,נוסע
בדממה בדרך שמובילה אל מחוץ לעיירה .אנחנו נוסעים בדרכים
הצדדיות בחשכה ,ובטני מתהפכת כשאנחנו פונים לשביל שמוביל
אל הבית.
המכונית שלה גם לא שם.
הבית חשוך.
הוא מחנה את המרצדס מול המרפסת הרעועה ומדומם את המנוע.
אני לא מנסה לצאת .היא לא באזור .אני לא קרובה יותר למצוא
תשובות משהייתי לפני שעות בברוקלין" .היא לא כאן".
"את בטוחה?"
"במאה אחוז".
"קדימה ",אומר נאז" .בואי נבדוק את המקום בכל זאת".
אני לא מתווכחת ,אלא יוצאת מהמכונית ועולה למרפסת
בעקבותיו .הוא עוצר ודופק על הדלת ,ואם כי זה טיפשי ,מאחר שכבר
אמרתי לו שהיא לא כאן ,הכבוד שהוא מפגין נוגע לליבי.
הוא מחכה ודופק על הדלת עד שאני מאבדת את הסבלנות ,נדחפת
