Page 288 - 16222
P. 288
288׀ ג׳יי .אם .דרהאוור
לפניו ואוחזת בידית .אני בטוחה שאין טעם ,מאחר שיש לה תריסר
מנעולים על הדלת ,אז אני נדהמת כשהידית מסתובבת בקלות.
הדלת נפתחת בחריקה ,הצליל משסע אותי ,הופך את הדאגה
לפחד .היא לא הייתה משאירה את הדלת שלה פתוחה ככה ,לא
בכוונה ,אלא רק אם לא הייתה לה כל ברירה .ליבי הולם חזק ,דופק
בחזי עד כאב ,מטשטש את ראייתי .מרה בוערת בגרוני ,ואני בולעת
אותה ולוחשת" ,משהו לא בסדר".
למעשה ,משהו ממש ,ממש לא בסדר.
נאז לא עונה ,אלא חולף על פניי ונכנס אל הבית .הוא צועד לאורך
המסדרון מולי ,צעדיו כבדים על העץ הישן .אני נכנסת בעקבותיו,
מדליקה את האורות ובודקת את המקום .הכול נראה במקומו ,בדיוק
כפי שאני זוכרת מהפעם האחרונה שהייתי פה .אין סימן למאבק ,או
לאלימות ,ואם כי זה אמור להפיג את חששותיי ,זה לא ממש עוזר.
זה כאילו היא התאדתה.
"קילר?" אני קוראת ותוהה אם הוא נמצא בסביבה" .קילר!"
נאז מייד עוצר והוא פונה אליי" .קיל מה?"
"זה הכלב שלנו ...קילר".
"אה ".הוא מביט סביב" .נראה שגם הכלב נעלם".
אני בודקת בשאר החדרים ,ולבסוף מגיעה לחדר השינה של אמא
שלי ,שם אני נלחצת כשאני מוצאת סימנים ראשונים לאי־סדר .חפצים
מפוזרים ,מגירות פתוחות ,בגדים שנתלשו מעל לקולבים .המזוודות
שלה — מזוודות שכבר ראיתי מלאות בחפצים מעל לתריסר פעמים
בחיי — לא נמצאות בתחתית הארון שלה ,שם היא תמיד מאחסנת
אותן.
היא איננה.
והיא עזבה בחיפזון.
"היא ברחה".
אני פונה אל נאז שעומד בפתח הדלת ,כשהוא מדבר" .מה?"
"כמו שזה נראה ,היא ברחה מפה ",הוא אומר" .כאילו היא ברחה
ממשהו".
