Page 136 - 5
P. 136
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ˆ„
הייתי ממציא לה אחד שיתקשר עמה עתה בקשר הדר בו המשלח ,דכל דבר מוקמי' אחזקתי' בדבר
שידוכי שישאנה לאחר שתתגרש ויכתבו תנאי שאינו עשוי להשתנות ואי אד עשוי לבטל דבריו
בחר ות"כ וחצי נד קנס כנהוג ,ואח"כ תעשה ומעשיו ,אע"ג דעשתנותיו ומחשבותיו של אד
שליח קבלה והמומר יזכה לה הגט דהשתא ליכא עשוי להשתנות בכל שעה ,מ"מ מעשה לא עביד
למימר דלמא לא ניחא לה משו טב למיתב ט דו לשוי נפשי' הדרנא ,משא"כ אי לא אתאינ עלה
וכו' ,דהרי כבר מוכ אחר במקומו בהיתר ולא שבקה מטע שליחות רק מטע זכי' לאד והיא כבר
התירא ועבדה איסורא ,ונמלטנו נמי ממ"ש תוס' גילתה דעתה דניחא לה ,מ"מ כיו דכלל מונח טב
גטי ל"ב ע"ב ד"ה להול וכו' דמשמע דאי שו למיתב ט דו וכו' ,א"כ איננו מוחלט שיהיה זכיה
מציאות שהבעל יזכה גט לאשתו ,היינו משו דבימי מוחלטת וחיישי' שתחשוב מחשבה בעלמא לומר
חכמי התלמוד לא היו נוהגי בכתיבת תנאי כאלו, דניחא לי בהאי בעל ,וא תהיה מחשבתה זאת
רק היו מארסי והמארס אשה לאחר שתתגרש ה"ל באותה רגע שהשליח מקבל הגט ה"ל אי חבי
דברי שלא באו לעול ואינה מקודשת ,אבל לאד אלא בפניו ,והכא לא שיי מוקמא איתתא
לכתיבת תנאי שבזמנינו כופי' אותו לקיי שבועתו אחזקתה שחשבה לזכות ,דמחשבה עשוי בכל רגע
אפי' בדבר שלא בא לעול .וצ"ע סמ"ע סי' ר"ט להשתנות ,ג כי חז"ל )ב"ק קיא ,א( העידו אפי'
במוכה שחי טב למיתב וכו' .א"כ מעיקרא לק"מ ק'
סק"כ וק"ל.
הנ"ל„.
][Â˙ÏÁ˙ ÏÚ ÂÙÂÒ ÁÈΉ
˘ ·Âמצאתי בב"ח סי' ק"מ )ד"ה ומדברי( שהקשה
· ÏÎזאת לא מזיגנא רישא אבי סדי' עד דמהפיכנא
מ"ט לא ניחוש בשליח קבלה שמא בטלה
בזכותיה )שבת קיט ,א( .ונבוא אל מקור הדי השליח בנתיי ,ותי' דצרי לבטלו בפני עדי
של הירושלמי )גיטי פ"ו ה"א( שהחליט אפי' צווחת משו"ה לא חיישינ ע"ש .ולכאורה דבריו צ"ע
להתגרש וג אח"כ עומדת בדבריה חיישינ שמא דמשמע מתוס' גטי ל"ב ע"ב ד"ה ר"נ בסו הדבור
הדרא בה ביני וביני ,ולא עוד אפילו עשתה שליח דמדאורייתא אפי' ביטול בינו לבי עצמו מועיל ,רק
להבאה .מ"מ חיישינ כדמוכח בש"ס דיל כנ"ל, מדרבנ תקנו בבעל המבטל ומשו חשש ממזרות,
וצ"ע אמאי לא נימא הוכיח סופה על תחלתו ,מי לא אבל באשה המבטלת לא מצינו תקנה זו )ו(דלעקרא
תנ בגטי ס"ו ע"א הבריא שאמר וכו' ואמרינ רבנ קידושי א בטלה בינה לבי עצמה וא"כ דברי
טעמא דרשב"ג משו הוכיח סופו על תחלתו ,וא"כ
ה"נ נימא הכי דהא הת נמי במגרש אשתו אמרינ הב"ח תמוהי .
בעלמא לא מקדי איניש פורענותא לנפשי' יחשב
פורענות ,והרי קמ דמשו"ה אמרינ כתבו בלא תנו ]‡[Ì„‡Ï ‰ÈÎÊ ÏÚ ÍÂÓÒÏ ÔÈ
ה"ל כמשחק אפילו ספיקא לא הוי דסת אשה לאו
לגירושי' קיימא ,אפ"ה א הוכיח סופו על תחלתו ‡ Ì Óפני יהושע ש העלה דמ התורה אי ביטול
ה"ל גט ,ואע"ג דבחולי ל"ט ע"ב מסיק שאני הת
שכבר אמר כתבו והאי לאו דחי' בעלמא אלא בפחות משני דאי דבר שבערוה פחות
קושטא דמלתא כ הוא דלהלכה פסק רמב" משני ,וצדקו דברי הב"ח ואי כא מקו להעמיק
דספיקא הוה פ"ד מזכי' הל' ג' ,וע"כ הכא שאני עיו בפרט זה .מ"מ ג דברי הב"ח נוטי' לחלק בי
משו שכבר אמר כתבו מעיקרא ועב"ש סי' קמ"א ביטול השליחות לביטול הזכיה .וא"כ הדר להנ"ל
סקכ"ז ,מ"מ ה"נ הרי כבר עשתה שליח מעיקרא, דבשעה שהבעל שוטה לא מהני מינוי השליחות דאי
וכמדומה לי דבעל שאי לו שו קטטה ע אשתו
במתני' דבריא שאמר כתבו וכו' ,קשי הגירושי לסמו על זכיה לאד .
טפי ממאי דטב למיתב באשת מוכה שחי ואפ"ה
אמרינ הת הוכיח סופו וכו' ושרינ אשת איש ][¯ÓÂÓ ˙˘‡Ï Ë‚ ÈÂÎÊ
לעלמא ואמאי לא נימא הכא הכי. ȇÂלדידי הוי צייתי באשת מומר וכדומה שנתלבטו
כל הגאוני אי יזכה גט לאשתו כאשר הארי
בתה"ד סי' רל"ז הנ"ל ויעיי' ט"ז סי' ק"מ )סק"ה(.
„.‰‡·‰ ‰¯Ú‰· ‰‡¯Â .‰¯Ú 'ÈÒ Ú"‰‡ (ı'È··ÂÏÓ ¯"ÂÓ„‡‰Ï) ˆ"ˆ ˙"¢· ·˙Î Ê"ÈÚÎ .
