Page 140 - 5
P. 140
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ˆÁ
אבל מעדי לא הזכיר דבר ,ש"מ ס"ל דמיקרי דבר התקבל הוה שליח להולכה דאד יודע שאי בעל
של כיו דכל כת ראו מה שהיו יכולי לראות באותו עושה שליח לקבלה וגמר ונת לש הולכה וה"נ
פע וכמו שהזכרתי בתשובה שלפני זה מזה ,ולעני דכוותי' נהי דזכות הוא מ"מ אד יודע דמתלי תלי
עדי גירושי נמי נ"ל דלא דמי כלל לספק קרוב לו וא"כ להחליט השחרור בקבלתו של זה וגמר ונת
או קרוב לה שלא יתברר עוד לעול יפה כ' הב"ש לש תנו כלומר זכי הוא כמו ת דהוי כאלו התנה
דה"ל כמקדש בלא עדי ,הגע עצמ א זרק ספק א יגיע לידו יהי' משוחרר למפרע מהשתא ומ"מ
קרוב לו או לה והעדי עמדו ש והביאו קנה ומדדו מיד אינו יכול לחזור בו ,ואל תתמה שיהיה זכי כאלו
ונתברר לה שהי' קרוב לה וכי נימא הואיל ולא אמר ת שהרי בעל שאמר התקבל אמרי' דה"ל
ידעו ברגע ראשונה הוה מקדש בלא עדי זה לא כהול וה"נ דכוותיה .וזה יצדק נמי במזכה גט
יעלה על הדעת וה"נ דכותיה ,והעדי שראו מסירת לאשתו במקו יבו או קטטה דאד יודע דמיתלי
הגט לכשיודע לה שהיא היתה ברצונה באותה שעה תלי וקאי וגמר ונת לכשיגיע לידה תהי' מגורשת
תהי' מגורשת וכנ"ל להלכה .אבל למעשה לא יסמכו למפרע ומ"מ אינו יכול לחזור בו מיד וא"ש שיטת
עלי כי פר"מ נ"י ואחוזת מרעיו מופלגי תורה יעיינו
הדק היטב וא ישרו הדברי אשר ערכתי לפניה מהרי"ק בדעת הרי" .
יעשו כרצונ ואנכי מיראי הוראה ובביתי אי לח
ÔÂÈÎÂשזכינו לדי נאמר היינו דוקא במזכה לאשתו
ושמלה וכשאני לעצמי מה אני ואחתו בברכה.
והיא לא עשתה שליח קבלה ,אבל הכא שהיא
]·[‰· ‰¯ÊÁ˘ Ô È˘ÈÈÁ ‡Ï ‰Ï·˜Ï ÁÈÏ˘ ‰˙˘Ú עשתה שליח קבלה א"כ נהפו הוא שהבעל סבר
שמגורשת מיד בקבלתו וגומר ונות לש זכיה
‡ ȯÁכותבי זאת עיינתי עוד וי"ל דאעפ"י דמוכח גמורה ואפי' הרי" מודה ,וכיו דבלא"ה כל
הפוסקי מחולקי על הרי" ,והרמב" נמי דסבר
מהש"ס דבעשתה שליח להולכה וג הבעל בה כוותי' פליג עלה בזכה ,א"כ שפיר נוכל לסמו
מזכה לה גט ,מ"מ חיישי' שמא בנתיי חזרה בה על סברה זו שכתבתי במקו עיגו כזה ,באופ
רגע אחד ,מ"מ בעשתה שליח לקבלה וכעי נידו שהאשה תעשה שליח קבלה בעדי לפני ב"ד
שלפנינו לא חיישי' כלל ,דהא בודאי אחר שנת שבעירה והעדי ילכו ע השליח למקו הבעל
הבעל הגט ליד השליח הרי היא אסורה לבעלה בלי ויקבלו הגט וישגיחו עליו שיהי' שפוי כבר זמ מה
קידושי מחדש ככל פנויה ,וכשניחוש נמי שמא לא שלא יהי' בסו שטיותו ותחלת שפיותו ,וכ יהי'
היתה הזכיה כראוי אסורה ג לעלמא ,וא"כ למה שפוי זמ מה אחר ]נתינת[ הגט כמ"ש בתשובה
תתחרט על הזכיה כי טב למיתב ט דו ,הלא בי כ ראשונה ,והאשה תזמי לה עוד ב' עדי שבפניה
אסורה עליו עד שיחזור ויקדשנה ,א"כ למה תאסר תאמר בכל יו פעמיי א' בבוקר וא' בערב שיהי'
עצמה לבעלה במחשבת הבל ,הלא א תרצה בדעתה ורצונה להתגרש מבעלה ולאחר שיבורר
להתקדש לו לעול הרשות בידה ,א"כ א נודיע לה ויודע לב"ד באיזה זמ שקבל השליח קבלה הגט
מטר שאחר שעשתה שליח לקבלה והגט יגיע ליד מיד הבעל יחקרו הב"ד את העדי א באותו יו
השליח שוב אסורה לו בלא קידושי ,תו ליכא עמדה האשה בדעתה וברצונה ואז יתירה האשה
למיחש למידי ,וראי' המוציא אשתו משו ש רע
)גיטי מו ,א( שאי אומדנא גדולה מזו שמחשב לעלמא.
בדעתו שא הש רע שקר לא הי' מגרשה ,ולדעת
רש"י הבני ממזרי מטע האומדנא הזה ,ואפ"ה ][¯·„ ȈÁ
ע"י שאנו מודיעי לו שאפילו היה הש רע שקר
מ"מ אסורה לו ,ועי"ז עמדו חז"ל על סו דעתו ‰ ‰Âעדיי יש לפקפק א' דה"ל חצי דבר דעדי
דגמיר ומגרש מבלי שיתחרט כלל ,מכ"ש וק"ו
בנידו שלפנינו ,באופ שבסברא זו שנ"ל לעניות מסירה לא ידעו שהיתה ברצונו ,ועדי
דעתי אמת אני מסכי בשריותא .ומ"מ מהיות טוב המעידי שהיתה ברצונה לא ידעו מהמסירה .ותו יש
אל תקרי רע ויעשה ג מ"ש לעיל ואז דרינא בהדי' לפקפק דכיו דעדי המסירה לא ידעו שהיתה ברצונה
א"כ ה"ל כמגרש בלא עדי עיי' ב"ש סי' ל' סק"ט,
דלימטינא שיבא מכשורי. איברא חזינא דהרב"י סי' ק"מ מסתפק בהא דאי
בשעת נתינת הגט היו עדי אצלה שהיתה ברצונה,
והפרישה חלט להכשיר ,והב"ח נמי כ' דעת העיטור
להכשיר והטור לא פליג אלא משו דהבעל לא ידע
