Page 142 - 5
P. 142
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ˜
ע"י רופא ,וכ אפי' כמה פעמי ,פשוט כשהוא חלי הולכה דחיישי' שמא בשעת נתינת להאשה נשתטה
הרי הוא כחלי לכל דבריו ולא חיישי' לשו דבר, הבעל ,דלהפוסקי דמ התורה לא בעי' שיהי' שפוי
ואפי' שליח הולכה יכול לעשות ,ומכ"ש שהיא תוכל בעת נתינה רק מדרבנ )כוונת מעלתו דעת הרמב"
לעשות שליח קבלה ולשלחו בשני עדי למקו להב"ש סי' קכ"א סס"ק ג'( אמאי ניחוש להכי ,מ"ש
הבעל ולא ניחוש לשו דבר ,וא ההוא גברא מנדה למ"ד וסתות דרבנ דהבאי מ הדר נשיה
דעסקינ ביה כ הוא לחנ התלבטנו בו כי הדי לה בחזקת טהרה ולא חיישי' שנטמאו בנתיי אלו
דבריו .ותמוהי המה ,חדא הת נמי משו אימר
פשוט וברור. טבלה והוי ספק ספיקא כמבואר בש"ס פ' כל היד
)טו ,ב( ובש"ע י"ד סי' קפ"ד סעי' י"א ,וזה לא שיי
]˘‡Ï ‰Ë˙˘ ‡Ó˘ Ô È˘ÈÈÁ ‰Ë˙˘È ‡Ó הכא ,ותו הת חזקה דוסתות דרבנ ומ התורה
[Ô È˘ÈÈÁ אוקמי אחזקת טהרה ,ואע"ג דגו איסור נדה
דאוריי' ,מ"מ מ התורה אי כא ספק כלל דאוקמי
˘"ÓÂמעלתו דלשמא ישתטה חיישינ שמא נשתטה בחזקת טהרה ומדרבנ הוא דאיכא משו וסת,
משא"כ חלי ושוטה דווסתות דיליה הוא דאורייתא
לא חיישינ ,דבר זה צרי לפני ,דהנה בש"ס כשור המועד שהוא חזקה דאורי' ,וא"כ אפי' האיסור
פ' כל הגט )כח ,א( אמרינ שמא מת לא חיישינ אפי' הוא דרבנ מ"מ ה"ל קרוב לודאי דרבנ כיו שמ
מדרבנ לא ניחוש ,וכ בתוס' קידושי מ"ה ע"ב
פלוגתת ר"מ מיוני ע ר"ת מבואר דשמא כבר התורה מוחזק שחוזר לשטיותו.
נתקדשה לא אמרינ אפי' חששא דרבנ ליכא ,ואמנ
הגאו נב"י‚ יצא לדו בדבר חדש דאפי' למ"ד ][„ÚÂÓ‰ ¯Â˘Â ˙Â˙ÒÂ
וסתות דרבנ סמו לוסתה דאורייתא דשמא תראה
חיישינ שמא ראתה לא חיישינ והיינו מדאורייתא ˜ÂÏÈÁ‰Âשבי וסת נדה לוסת שור המועד הוא
אבל מדרבנ מיהו חיישי' ואסור לבוא עליה בלא
מבואר דוסתות של נשי עשוי להשתנות
בדיקה אא"כ איכא ס"ס אימר טבלה כנ"ל. כל זמ שמזקיני ,וע"י שינוי עתי ואויר ואפי' ע"י
מאכלי ומשקי ,ע"כ אי וסת מוחזק מ התורה
‡ˆÓג לדבריו איכא עכ"פ וסתות דרבנ אע"ג אפי' בכמה פעמי ,משא"כ שור המועד וכל דדמי
דיש לדחות כיו דאיכא לברורי ע"י בדיקה לי' ,ויעיי' מג"א סי' קי"ד סקי"ג.
צרי בירור ,מ"מ עדיי תקשי למ"ד וסתות דאוריי'
מאי איכא למימר דא לא בדקה ברגע הוסת שוב ]·' [‰Ë¢ ÌÈ˙Ú ÌÈÏÁ ÌÈ˙Ú· ÌÈ‚ÂÒ
אפי' בדיקה לא מהני ואמאי לא נימא שמא ראתה
לא חיישי' .והר" בתשובה סי' ע"ג ]בד"א :סי' סו[ ˘"Óעוד וז"ל אנכי הדל לא אוכל לשער ה חזקה
ומייתי לי' ב"י בי"ד סי' ר"א ויע"ש בש" ס"ק קל"ה
אטו מי שיחלה ג"פ וכו' מעול לא יכול
ומשמע אפי' מדאורי' חיישי' שמא כבר נתחסר. לעשות שליח ונימא שמא עתה החזיר עליו חליו וכו'
עכ"ל .הנה המשל הזה לא הבנתי דהרי חולה יכול
Ì Ó‡Âהחילוק מבואר בי מקוה להא דכבר קדשה לעשות שליח א הוא שפוי בדעתו .אבל בגו הדי
ידע מעלתו כי כל עתי חלי עתי שוטה היינו
אביה ,דמקוה מיירי דאיכא חזקה דאורי' שוסתו כ בלי שו סבה מתרפא בלי סבה וחוזר
שדרכה להתחסר וחיישי' מ התורה שמא כבר ומשתטה בלי סבה ,אבל א על ידי סבה משתטה
נתחסרה משא"כ בקידושי קטנה אי כא שו חזקה אפי' סבה ]שאי [ ידוע לא ניחוש ,כמו וסת דקפיצות
שיקדשה האב רק חששא בעלמא ע"כ שמא קדשה דנימא אימר לא קפצה ולא ראתה .וא השוטה הזה
לא אמריני' כלל ,ובוסתות אי חזקת וסת חזקה שאנו דני עליו הוא בלי שו סבה אי מקו למשל
דאורי' היא הרי דומה למקוה ואי מדרבנ א"כ מ ונמשל שלו ,א א אד נשתגע והתרפא ע"י עסק
התורה דמיא לקידושי ומדרבנ דמיא למקוה וכל זה רפואות ,ואח"כ ע"י סבה אחרת נשתגע וחזר ונתרפא
ברור.
Ì Ó‡Âבכל זאת אני אומר שדמיוני הנ"ל אינ
בדומה ממש לשמא מת דהת עוקר חזקת
‚ÏÈÚÏ ‰‡¯Â .ÍÂÓÒ ‰"„ · ,·Ú ÌÈÁÒÙ 'ÒÂ˙ ÂÎ 'ÈÒ ÌÏ˘‰ Ìȇ¯È ,‰Ó 'ÈÒ Á"‰Á È"‰Ò· ˙"¯ ȯ·„Ó ‰‡¯ ÔΠ. -‰ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜"„‰Ó .
·.Ï"ˆÊ ¯Ï„‡ "¯‚‰ ¯"ÂÓÓ ÔΠϷȘ˘ ÂÙÂÒ· ËÚ˜ ÈÒ ژ 'ÈÒ „"¯ÂÈ ˜ÏÁ
