Page 137 - 5
P. 137
Ì˙Áסימ מג ‰ˆ ¯ÙÂÒ
אינו דברי .ומ"מ במחשב בשחיטה הוי ספיקא ˜È˙Ú‡Âבכא דבור אחד מחידושי ‰וז"ל:
ולק"מ אפסקי הטור עכ"ל בחידושיי.
ורשב"ג סבר הוכיח סופו על תחלתו.
]‚[ÛÂÒ·Â ‰ÏÈÁ˙· ˙Ú„ ÈÂÏÈ בטי"ד סי' )ב'( ]ד'[ פסק דספיקא הוי כרבנ דקסרי
)חולי לט ,ב( ,ובטח"מ סי' רמ"ה פסק דלא כרשב"ג
· ‡‰סליקי שמעתא אליבי' דהלכתא דהיכי דאיכא והרגיש יש"ש ספ"ב דחולי ]סי' כ[ .ולפע"ד הא
צ"ע במעשה דקסרי לא אמרו איסור משו כבודו
גילוי דעת בתחילה כמו דאמר כתבו וג דרבנ ,דלמא ע"כ לא אמרו רבנ אלא בממו
בסו אמרי' הוכיח סופו על תחלתו א"כ מ"ט דהכא דקי"ל דברי שבלב אי דברי ,משו"ה א"נ
לא נימא הכי ,ונ"ל דהת נמי לא אמרי' הוכיח אלא אמרינ שהוכיח סופו שג בתחלתו כ הי' דעתו,
א מיד עלה לגג ונפל ,דאי זמ רב בי התחלה מ"מ כיו שנניח דשתיקה הוי הודאה אפי' חשב
והסו ,אבל א זמ רב ביניה לא אמרי' הוכיח בלבו בהיפו דברי שבלב אינו דברי .ורשב"ג
כדאיתא בר" ורא"ש ש )סי' יח( וברמב" וראב"ד דס"ל הוכיח וכו' ,צ"ל כיו דשתיקה גופי' דהוי
פ"ב מגירושי )הי"ג( ,וכאשר הארי ב"י סי' קמ"א כהודאה איננו אלא שב ואל תעשה א"כ מחשבה
ובש"ע ש סעי' י"ז ,משא"כ הכא המזכה גט מוציא מידי מחשבה ,מ"מ רבנ דרשב"ג מה"ט
לאשתו ע"י שליח סתמא דמילתא אי שלשת בעיר פליגי וס"ל דברי שבלב אינו דברי ועיי' ב"מ
אחת כמבואר בתוס' גטי ס"ד ע"א ד"ה בעל וכו',
ואיכא בי ההתחלה שהיא ממנה שליח להובאה ובי ל"ז ריש ע"ב.
מה שהשליח מביא לה הגט שזכה עבורה והיא
שמחה בו איכא זמ רב ביניה ,שפיר חיישי' לשינוי ÏÎÂזה בממו ,משא"כ במעשה דקסרי דהוה
דעת ולא אמרי' הוכיח וכו' ,כ צ"ל ליישב חקירה
מחשבת ע"ז דמחשבה בעלמא בלא דבור
הנ"ל. מהני א"כ כיו שהוכיח סו מחשבתו שג
בתחילה חישב כ אפי' רבנ מודו ואפושי פלוגתא
‰ ‰Âמ"מ נ"ל דלאו לאלתר ממש קאמר דאדרבא לא מפשינ עמ"ש תוס' חולי ל"ט ע"א ד"ה אלא
וכו' ס"פ המפקיד ד"ה החושב וכו' .ועיי' זבחי
אי אמר כתבו גט ,וסמו מיד עלה לגג ונפל כ"ט ע"ב משמע מפלגי' בלא דבור דאל"ה הוי
ומת אע"ג שעדיי נשארה בו נשמה אי כותבי עקימת שפתיו מעשה .ודברי פ"י ]גיטי נד ,ב[
ונותני דהוכיח סופו שלא נתכוו מתחלה לפטור בסוגי' כהני שפגלו במקדש צ"ע בעני זה ,ועיי'
אשתו מייבו דהרי הוא סבר שימית עצמו בנפילתו דברי המגיה במשנה למל רפי"ג מפסולי
ואי יכתוב גט לאחר מיתה ,אע"כ על אתר מוקדשי ,ועיי' בהרא"ש בהלכות ס"ת )סי' ד( גבי
דבירושלמי היינו שהמתי כדי שיעור שיכלו לכתוב מקדש הש במחשבה משמע דדבור בעי .מ"מ
ולית גט ואח"כ עלה לגג שאז נאמר ששיער בנפשו להנ"ל נ"ל דאה"נ הא דלא אמרו היתר משו
שכבר כתבו ונתנו ,ואז א עדיי לא כתבו ונתנו א כבוד דרבנ ]לאו[ היינו רבנ דכריתות )כד ,ב(
אחר ההפלה נשארה נשמתו בו יכולי לכתוב ולית אלא רבנ דפליגי עלייהו דרשב"ג בגטי דאפי'
ומדסתמו כל הפוסקי וכתבו סת מיד ולאלתר ולא בכתבו פליגי ולא ס"ל הוכיחו סופו מכ"ש
פירשו השיעור ,ש"מ שהשיעור כמו כתיבת גט
בזמנינו לפי המסודר עכשיו בזמנינו והוא שיעור בשחיטה.
איזה שעות ובתו זה הזמ אמרינ הוכיח סופו על
Ì Ó‡Âבר" )ש סו ,א( כ' דרשב"ג לפרושי ת"ק
תחלתו.Â
אתי ולא פליגי .ונ"ל דהטור ס"ל דפליגי
][‰‡·Â‰ ÁÈÏ˘ ‰˙˘Ú˘ ‰˘‡Ï Ë‚ ÈÂÎÊ רבנ בעלמא בשו מקו כדמשמע קצת בסוגי'
דחולי וא"כ אנ קיי"ל כרשב"ג במשנתינו דגטי
 Á¯‰Âבזה לנידו שלפנינו שאשה שעשתה שליח היכי דאמר כתבו מעיקרא ופסקינ נמי כרבנ
דרשב"ג בכריתות בשתק ולבסו צווח דבברייתא
הובאה וג זיכה לה הבעל גט וג אח"כ קיי"ל כרבנ נגד רשב"ג והיינו בממו דדברי שבלב
נתרצית א לא הי' בי הכל כשיעור כתיבת הגט
.· ,ËÏ ÔÈÏÂÁ Ò"˙Á 'ÈÁ 'ÈÚ .[Â È ÙÏ˘ ÔÈËÈ‚ Ò"˙Á 'ÈÁ· ‡ˆÓ ‡Ï] .‰
ȉ„ ËȘ Ê 'ÈÒ „"Ù ÔÈËÈ‚ ˘"˘È· ͇ .˘¯‚˙‰Ï ˙¯ÊÁÓ ‰˙ȉ ÔÈÁ˘ ‰ÎÂÓ ÏÚ·‰ ̇ 'ÈÙ‡ Ë‚· ‰ÈÎÊ È ‰Ó ‡Ï · ,‡È ÔÈËÈ‚ È" Ù‰ Î"Π.Â
.¯Ó˙ȇ ‰"„ · ,·Ò ÔÈËÈ‚ È" Ù 'ÈÚ .‰ÒÈÈÙ˙ ‡Ó˘„ ‰ËË˜Ï ÈÓ„ ‡Ï ‰ÈÎÊ 'ÈÚ ˙˘¯‚˙Ó ‰Ï ˙ÂÎÊ
