Page 132 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫ˆ‬

‫מינוי השליח‪ ,‬ולא יועיל מה שב"ד אחר מקיימי‬ ‫]‪[Ì·˙Î ÈÙÓ ‡Ï ̉ÈÙÓ‬‬
‫כ"י זה‪ ,‬הב"ד דקיו של אותו ב"ד השני איננו‬
‫כפס"ד אלא כמעידי על אלו והו"ל עדות מפי‬ ‫‪ „"ÚÏ ‰Â‬בפי' הדבר דבעדי קיי"ל מפיה ולא מפי‬
‫כתב ועד מפי עד משו"ה אינו מועיל‪ ,‬זהו מה‬
‫שנראה לי כוונת רבינו פר להסיר מעליו תלונות‬ ‫כתב ועדי ששלחו כתב יד עדות לב"ד‬
‫הרב"י‪ .‬וממילא מוב דכל זה א אי העדי עצמ‬ ‫לרוב הפוסקי החולקי על ר"ת )יבמות לא‪ ,‬ב תוד"ה‬
‫הולכי ע השליח אבל א העדי עצמ הולכי‬ ‫דחזו‪ ,‬וש"נ( אי דני על פיה ‪ ,‬ואפי' אי קיי"ל עדות‬
‫ע השליח טפי עדי דאפי' קיו הדייני מפי כתב‬ ‫בשטר הוא דאורייתא וראי' מגט כמ"ש הרז"ה ס"פ‬
‫אי צרי ‪ ,‬ועוד דכיו שהעדי עצמ שאמרה‬ ‫ד' אחי ‪ ,‬מ"מ היינו כשנכתב ברצו המתחייב ובלשו‬
‫בפניה התקבל לי גיטי ה יהי' ג"כ עדי שקבל‬ ‫שטר כמ"ש תוס' ש ובפ"ב דכתובות )כ‪ ,‬ב(‪ ,‬א‬
‫הגט מיד הבעל ה"ל טפי דבר של ולא חצי דבר‬ ‫לכתוב עדות שמינו זה לשליח קבלה אי זה עני‬
‫כמ"ש תוס' פ' התקבל ס"ג ע"ב ועיי' תוס' ב"ק ע'‬ ‫שטר אלא עדות עפ"י כתב‪ ,‬וסברא זו בעינה כתב‬
‫רבינו אביגדור כה בהגהות מרדכי סו קידושי סי'‬
‫ע"ב‚‪.‬‬ ‫תק"ע גבי שטר ראי' על קידושי דלא נית לכתב‬
‫שטר כזה לא הוי עדות אלא כשולח עדותו בכתב‬
‫‪ ‡¯·È‡Â‬שיש לדקדק קצת ולומר נהי בעיקר הדי‬
‫לב"ד‪.‬‬
‫עדיפא ב' עדי ההולכי ע השליח‬
‫לקבלה מ"מ השתא דגזר רבנו פר שלא לגרש ע"י‬ ‫‡‪ Ì Ó‬ג' דייני המקבלי עדות מפיה ופסקו‬
‫שליח קבלה א"כ לא פלוג בתקנתי' בי שליח שבא‬
‫לבדו לבא ע חבורות אנשי וכמ"ש רש"י פ"ב‬ ‫עפי"ז שזה הוא שליח קבלה גמור וכתבו‬
‫דגיטי י"ו ריש ע"ב יע"ש בביאור‪ .‬ומה שכ' תוס'‬ ‫פסקי ‪ .‬וכ כל הנפק שהוא כמו פסק די אשרנוהו‬
‫ש ב' ע"ב ד"ה דאתי' מבואר בחידושינו ]ש [‪ ,‬מ"מ‬ ‫וקיימנוהו א אנו מכירי חתימת הדייני אע"ג‬
‫דהוי מפי כתב של דייני ‪ ,‬אי בכ כלו ‪,‬‬
‫הכא איכא למימר כנ"ל‪.‬‬ ‫דבדייני לא כתיב על פי דנימעוט כתב ‪ ,‬אלא‬
‫אשר ירשיעו אלקי ואפי' עפ"י כתב א כ'‬
‫‪ È˙·˘Â‬וראיתי דוודאי אה"נ אי הי' רבנו פר גוזר‬ ‫פלוני אתה זכאי או אתה חייב דיניה די ‪ ,‬ונפקא‬
‫מיני' לשודא א"נ בטעה בשיקול הדעת וכדומה‪.‬‬
‫גזירה מוחלטת שלא לגרש בשליח קבלה‬ ‫ומ"מ בזק ממרא אני מסופק א סנהדרי גדולה‬
‫הייתי אומר לא פלוג רבנ א כבר כתב ט"ז סי'‬ ‫כתבו הוראת בכתב והל זה והמרה א חייב‬
‫קמ"א )סקכ"ב( דלא גזר ולא החרי רק עצה טובה‬ ‫דהת כתיב עפ"י הדברי אשר יגידו ל מ‬
‫בעלמא קאמר לא הוי כחרגמ"ה ומשו"ה התיר הט"ז‬ ‫המקו ‪ ,‬מ"מ זה ברור דפסק ב"ד מועיל עפ"י‬
‫גבי עתי חלי וכו' לגרש ע"י שליח קבלה אלא‬ ‫כתב מ התורה וה"ה קיו דהוי פסק ב"ד‪ .‬ועיי'‬
‫שהצרי שתבוא האשה למקו ב"ד למנות ש שליח‬ ‫פ"י בק"א לכתובת סי' ס"ה‪ ,‬ומיהו בעי שיקיימו‬
‫קבלה ולחזור למקומה והה"נ א ילכו ב' עדי א‬ ‫כ"י ג' הדייני אבל א לא יקיימו אלא כתב יד‬
‫ב' מהדייני ואפשר שהשלישי מזוי וה"ל רק‬
‫השליח עדיפא טפי כנ"ל לכאורה‪.‬‬
‫עדות ולא ב"ד וה"ל מפי כתב ·‪.‬‬
‫]‪[˘¯‚Ï È‡¯ ÏÚ·‰˘ ÔÓÊ· ‰Ï·˜Ï ˙ÂÁÈÏ˘ È Ó‬‬
‫]˘‪[˙ÂÁÈÏ˘ È ÓÏ ‰‡˘¯‰ ¯Ë‬‬
‫‡‪ Ì Ó‬כל זה אמת נכו במקו עיגו וצור במקו‬
‫‪ ‰ÈÓÂ‬בשטרי ממונות אפי' כי האי גוונא כשר‬
‫אחר‪ ,‬אבל בנידו שלפנינו לא אפשר בה‬
‫תקנתא‪ ,‬ולא לחנ הצרי הט"ז שתהי' האשה ש‬ ‫וכמ"ש ר" פ"ב דכתובות )כא‪ ,‬ב( גבי עד‬
‫במקו הבעל‪ ,‬ודקדק הב"ש סי' קמ"א סק"ו והתיר‬ ‫ודיי מצטר אבל לא בשטר הרשאה על מינוי‬
‫שהאשה תעשה שליח קבלה במקו שהוא בשעת‬ ‫השליח שאי לו די שטר כלל וצריכי' שיכיר חתימת‬
‫חלימותו וכו' עכ"ל‪ .‬משו דבעי' דמינוי השליחות‬ ‫ידיה ג' הדייני עצמ הראשוני בקבלת עדות‬
‫יהי' בעת שהבעל חלי ויכול לית גט‪ ,‬אבל בשעה‬
‫שאי הבעל ראוי לנתינת גט והיא ממנה שליח אז‬

‫·‪'¯Â .„ÂÚ ‡ ,‚ ÔÈËÈ‚ 'ÒÓÏ Â È·¯ 'ÈÁÓ ˙¯ډ· Ì˘ ‡·ÂÓ·Â „ˆ 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ ¯Â‡È· ¯˙È· ‰‡¯ Ì·˙Î ÈÙÓ ‡ÎÈÏ „"· ˜ÒÙ·„ ‰Ê „ÂÒÈ· .‬‬

‫‚‪.Ș 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ Ì‬‬
‫‚‪.· ,Ú ˜"· Ò"Á 'ÈÁÏ ‰¯Ú‰·˘ · ,‚Ò ÔÈËÈ‚ Ò"˙Á 'ÈÁ·Â · , ·"· Ò"˙Á 'ÈÁ ,‰ ‰Â ‰"„ ˈ˜ 'ÈÒ Ó"ÂÁ ˜ÏÁ· ÔÏ‰Ï '¯Â .‬‬