Page 138 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫ˆ‪Â‬‬

‫דמועיל‪ ,‬דלא שיי לומר שהבעל לא ידע מרצונה‬ ‫ונתינתו‪ Ê‬אמרי' הוכיח סופו על תחלתו ומגורשת‪.Á‬‬
‫וגמר ונת לש הולכה‪ ,‬אדרבא הבעל סובר שהוא‬ ‫ומשכחת לה אפי' בשלשת בעיר אחת ואפ"ה מגרש‬
‫שליח קבלה גמור אטו דינא גמיר שאנו חוששי‬ ‫ע"י שליח כגו מהגמוניא להגמוניא‪ .‬ובזה מיושב ק'‬
‫לחששא הנ"ל הוא סבר שהוא שליח קבלה ומזכה‬ ‫תוס' בגיטי ד' ע"ב ד"ה ואמר ר' יצחק וכו' דבלא‬
‫ר"י ה"א בח"ל מיירי ובאותה עיר לא בעי למימר‬
‫לו בזכי' גמורה ומהני לכ"ע‪.‬‬ ‫בפ"נ דמה הועילו בתקנת כקו' תוס' ס"ד ע"א‬

‫]˙˜ ‪[ÌÂ˜Ó ˜ÂÁȯ· Ë‚ ¯Â„ÈÒÏ ‰‬‬ ‫משא"כ בהגמוניא שמקפידי וק"ל‪.‬‬

‫‪ ‡˙˘‰Â‬מצינו תקנה לאחותינו נהי שאי אנו יודעי‬ ‫]˘‪[Â˙˘‡Ï Ë‚ ‰ÎÊÓ· ¯ÂËÈÚ‰ ˙ËÈ‬‬

‫ברחוק מקו כזה באיזה שעה יסודר הגט‪,‬‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬הטור סי' )קמ"א( ]ק"ע[ מייתי דעת העיטור‬
‫וג אי אפשר שידורו ב' עדי עמה ולא יזיזו יד‬
‫מתו ידה לשמוע מפיה תמיד שלא חזרה מהרצו ‪,‬‬ ‫)אות ש שלישות גט ד מה‪ ,‬ע"ב( דהמזכה גט‬
‫מ"מ מיו )הסיעה( ]נסיעת[ השליח קבלה ממקו‬ ‫לאשתו והיא רוצה מגורשת והטור פליג מהירושלמי‬
‫האשה יהיו ב' עדי מוכני שני פעמי בכל יו א'‬ ‫הנ"ל )בד"ה בכל זאת( ודעת הב"ח דהעיטור נמי לא‬
‫שחרית וא' ערבית וישאלו את פיה א עומדת‬ ‫קאמר אלא כשהיו עדי מצויי אצלה בשעת נתינת‬
‫ברצונה ושא יקבל השליח היו גט מבעלה שהיא‬ ‫הגט ליד השליח ומעידי שהיא מרוצה כל אותו זמ‬
‫רוצית בזכיה זו‪ ,‬ואע"פ שא"א לכוו אותה הרגע‬ ‫דלא שיי חששא דהירושלמי‪ ,‬והטור מחמיר אפי'‬
‫ממש שיארע סידור הגט‪ ,‬מ"מ הא כבר הוכחנו לעיל‬ ‫בהא משו דהרי הבעל לא ידע שהיא מרוצה באותה‬
‫דאמרינ הוכיח סופו על תחלתו על זמ איזה שעות‪,‬‬ ‫שעה ע"ש‪ .‬ונ"ל כוונת הב"ח דבריש פ' התקבל )סב‪,‬‬
‫וא"כ כיו שהיא עשתה שליח קבלה הו"ל טפי‬ ‫ב( אמרי' הבעל שאמר התקבל או הול לאשתי‬
‫מהאומר כתבו ובכל איזה זמ שיזדמנו הגירושי‬ ‫נעשה עכ"פ שליח להולכה מטעמא דאד יודע שאי‬
‫במקו שהבעל ש יהי' זכיות השליח בהגט ממוצע‬ ‫בעל עושה שליח לקבלה וגמר ונת לש הולכה‬
‫בי זמ גילוי דעתה לפני עדי שרצונה בגירושי‬ ‫ע"ש‪ .‬והנה הכא דהבעל לא ידע שהיא מרוצית‬
‫באופ שלא יהיה ביניה יותר מאיזה שעות שהוא‬ ‫באותו שעה א"כ גמר ונת לש הולכה כנ"ל כוונת‬
‫שיעור לאלתר כמו שהוכחנו לעיל וא"כ תהי'‬ ‫הב"ח‪ ,‬ומ"מ הפרישה )סק"י( חולק וס"ל דהטור לא‬

‫מגורשת‪.‬‬ ‫יחלוק ומקיל בזה עיי"ש ובב"ש סק"ו‪.‬‬

‫‪ ȇ„·Â‬הדמיו לבריא שאמר כתבו ועלה לגג הנ"ל‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬בנידו שלפנינו שהיא עושה באמת שליח‬

‫אינו עולה יפה‪ ,‬בשלמא הת אמרי' הוכיח‬ ‫קבלה וג הבעל יודע כ אלא שאנו חוששי‬
‫סו נפילתו על תחילת אמירתו כתבו שכבר הי' דעתו‬ ‫שמא בשעת עשיית השליח לא הי' הבעל שפוי‬
‫להפיל עצמו וכתבו ותנו קאמר‪ ,‬וא א נאמר שאי‬ ‫ואתאינ עלה מטע זכיה‪ ,‬עכ"פ א אז בשעת נתינת‬
‫לנו הוכחה על אמצעית הזמ שאולי בי כ נמל‬ ‫הגט ליד השליח היו ב' עדי אצל האשה ושמעו‬
‫ממנה שנתרצית אז באותה שעה‪ ,‬כ"ע מודי‬

‫‪.ÊÈ 'ÚÒ ‡Ó˜ 'ÈÒ ÔÈËÈ‚ ˙¯Â˙· ‰Ê ¯ÂÚÈ˘ Î"Π.Ê‬‬
‫‪‰˙ÏÈ‚˘ ‡Îȉ Ó"Ó ,„ÈÏ Ë‚‰ Ï·˜ ‰Ï·˜ ÁÈÏ˘‰˘ ÔÓÊ· ‰· ‰¯ÊÁ ‡Ó˘ ÔÈ˘˘ÂÁ˘ ·˙Î ‚ È"ÒÂÒ ÚȯÎÓ‰ ¯ÙÒ· „"ȯ‰Ï Û‡„ ‰‡¯  .Á‬‬
‫„‪‡"Ê „" ÚÙÏ :Ï"Ê  ȷ¯ ÏÚ ‚ÈÏÙ ËÓ˜ 'ÈÒ Ú"‰‡ Ë"ÂÈ ‚ ÂÚ ˙"¢·Â .ԇΠ ȷ¯ ·˙΢ ÔهΠ‰˘¯‚˙‰Ï ‰ˆÂ¯˘ Î"Á‡ Ì‚ ‰˙Ú‬‬
‫„‪ÂÈ˘ÚÓ ˙ ÂÂÎ ¯¯·Ï ¯ÓÂÏ ÍÈÈ˘ ‰Ê· ,ÌÈ Ù È ˘ ÏÚ Â˙ ÂÂÎ ÔÂ„Ï ÔÈÏÂÎÈ Â ‡Â ‰˘ÚÓ ÂÊȇ Ì„‡ ‰˘Ú ̇ ÍÈÈ˘ ‡Ï Â˙ÏÈÁ˙ ÏÚ ÂÙÂÒ ÁÈΉ‬‬
‫·˙‪¯Ó‡˘ ‰ÓÓ ¯·„‰ ¯·˙ÒÓ .‡Ï ‡ Ì"ÂÎÚ Ì˘Ï ‡Â‰ ̇ Â˙ËÈÁ˘ ˙ ÂÂη ÔȘÙ˙ÒÓ Â ‡˘ Ì˙‰ ÂÓÎ ,ÂÙÂÒ· ‰˘ÂÚ ‡Â‰˘ ‰ÓÓ Â˙ÏÈÁ‬‬
‫‡‪ ‡Â ‰˜È˙˘ ÂÊ ‰Ó Â˙˜È˙˘ ˙ ÂÂÎ ÏÚ ÔȘÙ˙ÒÓ Ô ‡˘ ÌÈ„·Ú È·‚ ÔΠÌ"ÂÎÚ Ì˘Ï ‰È‰ Â˙ÏÈÁ˙Ó Ì‚˘ Ì"ÂÎÚ Ì˘Ï ‡‰È ÂÊ ‰ËÈÁ˘˘ Î"Á‬‬
‫‪‰˙ȉ ‰ÓÏ ÔȘÙ˙ÒÓ Â ‡˘ ˜¯ ÂÈÏÚ ÔÈ „  ‡˘ ÔÈ ÚÓ ·˘Á ȇ„· ̇ ‡Â‰ Ê"Î ‰ ‰Â .‰ÈÏ ‡ÁÈ ‡Ï ‡¯˜ÈÚÓ Ì‚˘ Î"Á‡˘ ‰‡Âˆ È"Ú Ôȯ¯·Ó‬‬
‫‪‰ÈÏ ˙ÙÎȇ ‡Ï„ ‡ ÌÈ Ù È ˘Ó '‡ ÏÚ Â˙˜È˙˘ ‰˙ȉ ȇ„· ‰˜È˙˘ ˙Ú˘·„ Ì˙‰ ÂÓÎ Â˙ÏÈÁ˙ ÏÚ ÂÙÂÒ ÁÈΉ ÌȯÓ‡  ‡ ‰Ê· .Â˙·˘ÁÓ‬‬
‫‡‪‡ ·˘ÈÁ˘ ‡Â‰ ¯Â¯· ¯·„ ‰Ê„ ‡Ï ‡ Ì"ÂÎÚ Ì˘Ï ·˘ÈÁ ̇ Â˙ËÈÁ˘ ˙Ú˘ ÏÚ ÔȘÙ˙ÒÓ Ô ‡˘ ·˘ÈÁ Î"Á‡Â ‰ÚÓ˘· ÔΠ.‰ÈÏ ‡ÁÈ „ Â‬‬
‫‪‡Ï˘ ˙ÂÈ‰Ï ÏÂÎÈ Ì‡ Ï·‡ .ÛÂÒ· ·˘ÈÁ˘ ÂÓÎ ‰È‰ Â˙·˘ÁÓ˘ Â˙ÏÈÁ˙ ÏÚ ÂÙÂÒ ÁÈΉ Ô È¯Ó‡ Ê"Ú ,˙¯˙ÂÓ È‡„ ·˘ÈÁ ‡Ï ̇ .·˘ÈÁ ‡Ï‬‬
‫‪‰È‰ ‰Ê ÔÈ ÚÓ ·˘ÁÓ ‰È‰ Âχ ‡¯˜ÈÚÓ Ì‚ ‡Ó˙ÒÓ ÌÈ Ù È ˘Ó „Á‡Ï Â˙Ú„ Ô ÈÊÁ ÛÂÒ·Ï„ ÔÂÈ΄ ‡Ï‡ ÔÂ„Ï ÔÈÎȯˆ  ‡˘ ‰Ê ÔÈ ÚÓ ÏÏÎ ·˘ÈÁ‬‬
‫‚"‪‡Ï Ë‚‰ ÈÂÎÊ ˙Ú˘·˘ ÔÂÈÎ ˙˘¯Â‚Ó ‰ ȇ„ Ï"Ò  ȷ¯ ÏÚ ‚ÈÏÙ„ ˘"Ú .Â˙ÏÈÁ˙ ÏÚ ÂÙÂÒ ÁÈΉ ¯„‚· ‰Ê Ôȇ ÛÂÒ·Ï ‰˘Ú˘ ÂÓÎ Â˙Ú„ Î‬‬

‫‪.[„Ù ËÒ , 'ÈÒ ‡"Á· ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"˘Ó ‰‡¯ "Â˙ÏÈÁ˙ ÏÚ ÁÈΉ" ÂÙÂÒ ÔÈ Ú·] .Â˙ÏÈÁ˙ ÏÚ ÂÙÂÒ ÁÈΉ ¯ÓÈÓÏ ˘"Ï ÏÎ ÏÚ ‰Ú„È‬‬