Page 139 - 5
P. 139
Ì˙Áסימ מג ʈ ¯ÙÂÒ
דס"ל הת כ"ג ע"א דבשטר ע"י אחרי דוקא ,כבר שלא להשלי עצמו לאיבוד וחזר ונמל והשלי
כתב מורי בהפלא"ה ש דצריכי' למימר דשטרו עצמו ,מ"מ אי בהמלכה זו ביטול שליחות שאמר
וזכיותיו באי כאחד ,משו דאל"ה כיו דאיהו לא מתחילה כתבו וכוונתו תנו נמצא הוכיח סופו על
מצי לקבל אי יזכה מטע שליחות עבורו ע"ש תחילתו אבל לא על אמצעו ,משא"כ הכא על
תחלתה אי צרי הוכחה שהרי עשתה שליח קבלה
בספר המקנה ד"ה גמרא והא קמ"ל וכו'. להדי' ועל שלא נמלכה ונתחרטה שעה אחת בנתי
¯˙ÂÈÂנראה דלרשב"א ]ילפינ [ גז"ש לה לה מאשה, צריכי הוכחה וזה איננו מוכח מהנ"ל.
א להרי" צ"ע כיו דאי העבד משתחרר עד ]˘˙˜ [Áˆ ÛÂÒ·ÏÂ
דאתי לידי' וא"כ זה הזוכה בעבורו ויהי' ידו כיד
עבד במה יזכה שלא יכול הרב לחזור בו הלא יד Ó"Óנ"ל להוכיח כ ממקבל מתנה דשתק ולבסו
עבד כיד רבו וידו כיד העבד ,מיהו להרמב" דס"ל
דוקא באומר ת שחרור זה דינו הכי ולא בזכי ,י"ל צווח בכריתות )ש ( וברמב" פ"ד מזכי'
עפי"מ שכ' בלח"מ ומבואר יותר בפני יהושע )גיטי וטח"מ סי' רמ"ה דמשמע מטע שאי גילוי דעת
ט ,ב( הטע ,כיו דאמר לשו ת אע"ג דדינו כזכי בתחלתו שלא אמר כתבו הוא דפליגי רבנ ,אבל אי
מ"מ הוי כאלו התנו שיתננו לידו ואז יזכה בו למפרע הי' שו גילוי דעת כמו באומר כתבו הוה מודו
מיו קבלתו ומ"מ לא יתננו לאחר מיתה ואז לרשב"ג וכמ"ש ב"ש להדי' סי' קמ"א סקכ"ו והא
משתחרר למפרע וגיטו וידו למפרע באי כאחד ולא הכא אי באמצע בשעה ששתק נמל שעה אחת ורצה
יכול האדו לחזור בו דלרוב הפוסקי בכל תנאי אי במתנה זכה המזכה בעבורו ממילא ואי יאכלו
יכול לחזור אלא מרצו שניה וא"ש ,א למהרי"ק עבדיו בתרומה .אע"כ כיו דאיכא תחילה וסו לא
דג בזכי דינא הכי דלא שיי טע הנ"ל קשה ניחוש לאימלוכי באמצע בזמ מועט וה"נ דכוותיה.
לכאור' וצ"ע.
]·[Û"ȯ‰ ˙ËÈ˘ ¯Â‡È ]˙[ÈÎÊÎ Ô
‰ ‰Âהר" הקשה אהרי" ממתני' דתרומות עבד ‡ Íמה נעשה לאחותינו ביו שידובר בה שיטת
שאמרו לו שחרר רב ע"ש ,ולא ניחא לר" הרי" ז"ל פ"ק דגיטי י"א ע"ב דת שחרור זה
למימר כיו שיודע שא"א לחזור ה"ל כמיאש לעבדי הוי כזכי שאי האדו יכול לחזור בו אבל
וכהפקר ואינו אוכל בתרומה עיי' כריתות )כד ,ב( העבד אינו משוחרר עד שיגיע גט לידו .ודעת מהרי"ק
וגטי )מב ,ב( ,י"ל ס"ל כיו שכתב שטר לא כיו שורש קמ"א דס"ל להרי" כ אפי' בגיטי נשי
להקנותו אלא בשטר ואינו מופקר ,מיהו לדיד במקו יבמה וקטטה מדמייתי הנ איבעי' סמו לזה
בלא"ה א"א לומר דמטע מפקיר עבדו יש לו יד ולאו דוקא בת אלא ה"ה בזכי ,ואע"ג דהרמב" פ"ו
דהיא גופי' קשי' נימא דיכול לחזור כיו שאי לעבד דעבדי )הל' א( לא פסק כ אלא בתנו ,מ"מ להרי"
יד ולא יהי' מופקר ,ואי לומר מכיו שנת דעתו הוא הדי בזכי ,וכתב עליו שאי להקל נגדו באיסור
לשחררו ה"ל מופקר וממילא לא הוה קני כספו ואי אשת איש ,ובאמת כ משמע מהקושיא שהקשה הר"
ידו כיד רבו ויכול לזה לזכות השחרור עבורו ,א"כ על הרי" )ש ( שג הוא פי' כ דעת הרי" שאינו
אמאי דחיק הש"ס גטו וידו באי כאחד ,ועיי' ר"פ מחלק בי שחרור לגט אשה ובי ת לזכי .וא"כ הכא
הזורק בגטי לימא דמיד פקע שיעבוד ,אע"כ לא בנידו שלפנינו אפי' לכשיגיע גט לידה אינה מגורשת
דדלמא שוטה הוא באותה שעה ותנ )גיטי יג ,א( לא
אמרינ הכי וא"כ קושיתי צ"ע לכאורה. יתננו לאחר מיתה שמזה הוציא הרי" דינו יע"ש.
Ï"ÈÂעפ"י מ"ש פני יהושע )ש יא ,ב( שבתחלה רצה Ó"Óנלפע"ד להתישב בדבר ולהקל ,דלכאורה
לומר בטע הרי" משו דהשחרור מתלי תלי צלע"ג אי אפשר להעלות על הדעת דבאומר
וקאי דאע"ג דזכות הוא לו מ"מ א יאמר לא בעינא זכה שטר שחרור זכה לחצאי ,דהרי אפי' בנות
לקבלו אינו נעשה שליח קבלה ע"כ של עבד על כ שטר שחרור ליד העבד עצמו אינו משתחרר אלא
אינו משתחרר עד דאתי לידיה ,ושוב חזר בו דא"כ מטע דגיטו וידו באי כאחד כמבואר פ"ק
אמאי לא יתננו לאחר מיתה ע"ש .ולענ"ד ליישב דקידושי )כג ,ב( ,דאל"ה יד עבד כיד רבו ,ורשב"א
סברא זו עפ"י מה דאמרי' ר"פ התקבל בעל שאמר
