Page 144 - 5
P. 144
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ˜·
][˘¯Á· ‰·È˙Π‰ ί‰ וחתימה לשמה אתי' כר' יהודה ובהא דפסול חרש
לא אתי' כר' יהודה.
‡ Ì Óברמב" פ"ג מגירושי )הל' טז( מבואר להדי'
]‡[ȇ ˙ ȯ˙Î ‡˙Èȯ· Ô ÈÓ˜ÂÓ È
דפוסל כתיבת והרכנת חרש משו חלישות
דעת ,מיהא הרמב" הוא בלא"ה מהסוברי דלא ‰ ‰זה פשוט יש רבות בש"ס דהיכי דא"א בע"א
בעי' שליחות בכתיבת הגט ולא צריכי למימר
דאתיא ברייתא כר' יהודה כלל אלא הא דבעי' צריכי' לדחוק ולאוקמא ברייתא כתרי תנאי
שישמעו קולו בכתיבה וחתימה משו דאל"ה סתמא אע"ג דהש"ס דחיק טובא כמה פעמי ולא בעי
לאו לשמה קיימא כמ"ש תוס' הנ"ל וא"ש ברייתא למימר הכי כדמייתי מעלתו מב"ק ק"א ,מ"מ היכי
כולה כר"א דבעי כתיבה לשמה מ התורה וחתימה דא"א דחקי' ומוקמי' הכי ,והכי צריכי' ע"כ למימר
לשמה משו מזויי מתוכו כמבואר בגטי ד' ע"א בסוגי' דקציצה בשבועות מ"ו ע"א ד"ה לא קצצתי
ל וכו' ,שהקשו תוס' קושיה עצומה דהברייתא אתי'
והוא פשוט ולא הבנתי רצו מעלתו בזה. כר' יהודה בקציצה ומחייב בכופר בכל והניחו בק',
ובב"מ קי"ב ע"ב ד"ה שתי וכו' לא חשו תוס'
][Ì·˙Î ÈÙÓ ‡Ï ̉ÈÙÓ להקשות ה קושיה ,ועכצ"ל דאתי' כתרי תנאי
בקציצה כר' יהודה ובנשבע ונוטל כת"ק .וטובי
ÏÎזה כתבתי לפי דברי הרב ב"ש ,אבל לא ירדתי איכא בש"ס ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא.
לסו דעת הגאו ז"ל מה קא קשי' ליה ,הלא ]‚¯[˘¯Á È˘Â
א"ש כולי' כר"א וצרי שיאמר לסופר כתוב משו
שליחות כפשוטו ולעדי חתומו משו דאל"ה ה"ל ‡ Ì Óלא צריכנא הכא לכל זה אטו בברייתא תני'
מפיה ולא מפי כתב דזה הוא שיטת הר"י ז"ל
בתוס' כתובות כ' ע"ב ופסקו רמ"א בש"ע ח"מ סי' דעתי' לאפוקי חרש דלית לי' דיעה דנימא
ל"ט סעי' ג' .ובפ' חזקת מ' ע"א אמר רבא מחאה שזהו דלא כר' יהודה דאית ליה חרש יכול לגרש
בפני ב' ואי צרי לומר כתובו ,הקשו בתוס' הא אי קולו תני' ואמרי' לאפוקי מדרב כהנא ורצונו קולו
לא אמר כתובו ה"ל מפני כתב כיו שלא נעשה מעשה בגופו בעי' או קולו כאורחא דמילתא או
מרצו המתחייב ע"ש .א"כ מה קשיא ליה להרב הרכנה בגופו לאפוקי מדרב כהנא דמכשיר ג בכתב
ב"ש דבגט בעי' שיצוה לעדי לחתו דאל"ה ה"ל דלא הוה מעשה בגופו ק"ל ברייתא דמעשה בגופו
מפני כתב .וז"ל הרז"ה פ' ד' אחי )לא ,ב( ול"נ בעי' ואימעט כתב אפי' של אד בריא ואיכשר
הפירוק הנכו כ ,מפי כתב הוא שפסולה עדות הרכנה בכל אד והרכנה דחרש תלי' אי אית לי'
אבל מפי כתבו לא ,וכל שטרי הלואה ומו"מ הלוה דעתא צליתא הרכנה דידי' הוא כהרכנת אל ,ולדיד
והמוכר הוא שמצוה את העדי ואמר כתבו וחתמו פסול ממ"נ דהרכנתו פסול משו דלית לי' דעה,
וכ בגטי נשי ואי זה מפי כתב אלא מפי כתבו, וכתבו פסול משו דלא הוה מעשה בגופו .כל זה
וא אי אתה אומר כ עברת מ"ש בקבלה וכתוב מבואר בהרא"ש בגטי פ' האומר סס"י י"ט שהביא
בספר וחתו והעד עדי ומקרא מלא כתוב בתורה מעלתו ,אלא שסיי ש א"נ נשתתק דא"א בע"א
וכתב לה ספר כריתות ,אלמא כל כה"ג כתבו שלו אקילו בי' משו תקנת עגונות עכ"ל .ור"ל דקולו
הוא ולא כתב של עדי ,אבל היכי דכתבו מנפשיהו דוקא ולא הרכנה ולא כתיבה כלל והיינו דוקא
בשטר שצרי לומר להו כתובו ולא אמר לה כתובו מדרבנ באד בריא משו דאפשר בדבור ובחרש
הא ודאי מפי כתב הוא עכ"ל .וכ' ש מלחמות ה' נמי משו דלית בי' חשש עגונות כל כ דפקח
שג הרי" סובר כ וכ ביאר ש בס' הזכות .וא"כ ונתחרש לא שכיח משא"כ אל דאשתקל מילולי'
השתא נמי לר' אלעזר אפי' אי לא בעי מ התורה שכיח בשכיב מרע דאשתקל מילולי' הקלו עכ"פ
חתימה כלל רק מפני תיקו העול ,מ"מ אי חתמו בהרכנה דהוה מעשה בגופו אבל לא אימעט חרש
בלא ציווי הבעל דה"ל מפי כתב הגט פסול משו דוקא בבריתא ומשו דלית לי' דעת כי היכי דתקשי
דאתי למסמ עליהו כמו שיש ללמוד כ בביאור
ממ"ש תוס' בגטי ד' ע"א ד"ה מודה ר"א במזוי מזה ארבי יהודה.
מתוכו יע"ש ולק"מ קושית הב"ש.
