Page 149 - 5
P. 149
Ì˙Áסימ מו ʘ ¯ÙÂÒ
ויעיי' במ"ש חי' רשב"א סו פ"ק דמגילה ש מפי כתב ,דהרי המתחייב בדי אינו מרוצה שיכתבו
הארכתי בזה. פס"ד ,אע"כ משו שמתחלה באו לשניה לדי
ונשתעבדו זה לזה ,או אפי' בתחלת העסק שביניה
]·[Ï"ˆÊ ¯Ï„‡ "¯‚‰Ó · ,‚Ù ÔÈËÈ‚· ¯Â‡È
נשתעבדו על ש כ ותו לא יכלו לחזור ב .
È˙ÚÓ˘Âממורי הגאו החסיד כבוד מה"ו ˙Ô
"‰‡Ï·Âאי אנו צריכי' לשו דוחק דהא מכח
‡„ Ï"ˆÊ ¯ÚÏבזה דבר נאה ומתקבל
בש"ס ר"פ המגרש פ"ג ע"ב השיב ר"ש ב"ר אלעזר סתירת הקרא באנו לידי מידה זו ,ר"ל
תשובה לדברי ר"א וכי היכ מצינו שזה אוסר וזה דכתב מפיה ולא מפי כתב א"כ גט כריתות היכי
מתיר וקשה הלא אי זה תשובה לעיקר דברי ר"א משכחת ליה‚ ועל זה אנו מתרצי' כשנעשה מרצו
אלא למה שמודה ר"א במגרש אשתו וא"כ אי השיב המתחייב לא מקרי מפי כתב ,וע"כ כוונת ברצו
לבטל ההודאה כ"ש שהוספת ,‰ומה שיי השיב המתחייב בתחלת המעשה אעפ"י שיחזור אח"כ
לדברי ר"א .Âותי' ז"ל לפי דברי הירושלמי הנ"ל לאפוקי א לא נתרצה מעול דאל"ה עדיי לא
דפרי אי משכחת לא יכול ולא בעי לאוקמא הועלנו כלו דהרי גט שלא ברצו המתחייב הוא
בששניה רוצי ע"כ צריכי' לומר דמסתמא כל אע"כ לא צריכנא אלא שיתרצה פ"א ולא יכול לחזור
הפרשה בחדא גוני מיירי ,והנה ר"א שמותי נמי
מפרש בערות דבר דוקא ואיהו הא דריש והיתה בו אח"כ א נשתעבד לכ „.
לאיש שלא התירה אלא לאחר ומיירי כל הפרשה
במי שמצא ערות דבר וגרשה והתנה שתהי' אסורה ˘"ÓÂמאונס שגרש תמהתי ,הלא לא אמרתי אלא
לכל העול ורק התירה לאחר ונישאי' לאותו האחר
ומת או גרשה מחמת ערוה לא יכול בעלה הראשו במגרש בעידי חתימה לחוד ר"ל ואי העדי
לשוב לקחתה ,וקשה הא קיי"ל במחזיר גרושתו אינו לפני הב"ד להכיר חתימת ולהעיד על גו המעשה
חייב עד שיקדש ובעיל מדכתי' לקחתה כמבואר פרק דודאי אי הי' כל גט על זה האופ שחותמי' בו עדי
עשרה יוחסי )עח ,א( ,וקשה אי משכחת קידושי ואות העדי עצמ עומדי' לפנינו ומעידי' החתמנו
הא בעי' דאהני מידי בקידושי כמבואר ש )פ"ג( הבעל על זה הגט ואנו זוכרי עדיי המעשה אז לא
]פ"ב[ ע"ב אמר אביי א איתא לדר' אבא ע"ש והכא מקרי מפי כתב דזה פשוט דזה מקרי מפיה דכשר
הא לא אהני בקידושי' דלכ"ע עדיי אסורה מהויי' אפי' בממו ואפי' בזכרו דברי' בעלמא אלא דקרא
ראשונה שלו שהרי לא התירה אלא לזה האחר לא מיירי בהכי אלא בחתימת עדי' לחוד מבלי
והאחר הלז מת וא"כ לא אהני מידי קידושי' ואי שיעידו בפנינו ומשו"ה כ' הרז"ה דה"ל מפי כתב ,
משכחת לי' לא יכול ,אע"כ צ"ל ע"י קידושי השני ומשו"ה כתבתי )לעיל סי' מה( בסו ד"ה ובתשובה
מותרת לכל העול שנאסרה עליה והיינו ממש אחת הארכתי וכו' כתבתי וז"ל ,מיהו אכתי הו"מ
מודה ר"א וכו' וע"ז השיב ר"ש בר"א וכי היכ לאוקמי קרא בשעידי חתימה לפנינו ומעידי על
מצינו שזה אוסר וזה מתיר וממילא נסתרו כל דברי החתימה וזוכרי אותה אלא דקרא לא מיירי בהכי
דהרי ה"נ הו"מ לאוקמי קרא בששניה רוצי
ר"א ושיי שפיר השיב ודפח"ח. בגירושי' ועמ"ש פר"ח ריש הלכות גטי עכ"ל ש .
ורצוני דמסתמא כל הפרשה מיירי בלשונה דוכתב
.„"Ή ‚Á‰ ˙ÁÓ˘· ÌÈÈ҇ ÔÈÏÈÓÏ Èˆ ˜ ÌÈ˘‡Â משמע שאי כא אלא עידי חתימה ומיירי שהוא
.Ï"‰Ò˜˙ ÔÒÈ 'Ë '· ÌÂÈÏ È‰‚ „"Ó מגרשה ע"י ערות דבר בע"כ ומשו"ה פרי
הירושלמי וא"כ אונס דקרא מיירי בהנ"ל שגרשה
.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó ע"י עדי שבפנינו ומכ"ש אי נאמר דמ התורה
חתימה תעיד כמאה עדי תו לא צרי לשו דוחק,
‚.Ï"ÎÚ Â„È ·˙η ·˙η ˙"‰Ó ‰Ï ˙ÁÎ˘Ó ‡‰ Ú"ˆ :·˙Î (· ,‚Ó Û„ „"Á) ÌÈÈÁ Ô· ¯·Á È˘ÈÏ· .
„.„ 'ÈÒ ÔωÏ ‚˜ ÔÓÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ „ÂÚ ‰‡¯Â .
.(‡"΢˙) Ì˘ ÔÈËÈ‚ Ò"˙Á 'ÈÁ ‰‡¯ .‰
˙˘‡ ÌÂ˘Ó ÂÏ ‰¯ÂÒ‡ Î"χ„ Ô¢‡¯‰ ˙Â˘È‡ ˜Â˙È È ˘Ï ˙‡˘È ˘Î Î"Ú„ ‡"¯ ‰„ÂÓ„ ‡ÓÚË„ 'ÒÂ˙ È"˘¯ '„ 'ÈÙÏ :Ì˘ Á"·Á È˘Ϸ .Â
‡.·È˘Á ¯ÈÙ˘ Î"‡ ˘È
