Page 227 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ סז ‪‰Ù˜ ¯ÙÂÒ‬‬

‫רגילי בדבר זה ושכיחי טובא‪ ,‬ובמדינתינו ידוע אי‬ ‫‡‪ Ì Ó‬אי נמי יהיבנא לי' דזה מקרי מוחזק באחי‬
‫קשה עליה גירושי ‪ ,‬ומכ"ש לגרש על תנאי ולכתוב‬
‫אחר אירוסי לכשאכנסי אגרש ‪ ,‬וג צרי לקדש‬ ‫ועתה ג אח"כ באו עדי ‪ ,‬מ"מ כבר בררתי‬
‫על תנאי שיכתוב גט מיד אחר החופה‪ ,‬כל זה הוא‬ ‫לעיל לפע"ד דלא כב"ש שאי כא ספק כלל‪ ,‬כיו‬
‫קשה כתורמוס והיא ובית אבי' לא יתרצו לכל זה‬ ‫שמתחלה הי' נאמ במגו נגד החזקה‪ ,‬אזי ג עתה‬
‫בשעת החופה וג לא דינא גמירי‪ ,‬וג בשעת מיתה‬ ‫מהימ נגד העדי כיו שאינ מעידי על חזקת‬
‫לא שכיחא מסדרי גט והוצאות מרובות‪ ,‬והלא‬ ‫איסור כלל‪ ,‬וזולת זה כבר בארנו למעלה דלרובא‬
‫בלאה"נ כ' תוס' בקידושי )סד‪ ,‬ב סוד"ה רבי( לחד‬ ‫דרובא מהפוסקי מהימ אפי' באו עדי קוד ‪ ,‬א"כ‬
‫שינויי בשעת מיתה אי לו מגו דאי לו כח לית גט‪,‬‬ ‫לכל הפחות יש לסמו בכה"ג כיו שאינו סותר דברי‬
‫נהי דלא מצינו בפוסקי מא דחייש להו‪ ,ÁÈ‬מ"מ‬
‫הכא השתא בזמנינו נשתנה העני וקשה לי לסמו‬ ‫העדי להדיה ונוכל לתר דבוריה‪.‬‬

‫אה מגו לחוד‪.‬‬ ‫]‪[‰È¯Â·È„ ȘÂÊÁ‡Ï ˘È ȇ „È·Ú‬‬

‫]‪[ÌÈÁ‡ ÈÏ Ôȇ ¯Ó‡Â ‰˙ÈÓ ˙Ú˘· · ¯ÊÁ‬‬ ‫‪ ‰‡¯ÈÂ‬אפי' לרמב" ז"ל דס"ל דכל מה שאומר‬

‫‪ Ó"Ó‬נ"ל הכא אית ל סני גדול במה שחזר בשעת‬ ‫בשעת נישואי לצור נישואיו לא מהמנינ‬
‫לי' והעליתי לעיל דלפ"ז לא מהמנינ לי' נמי במה‬
‫מיתה ואמר מאליו אשתו מותרת וחזקה אי‬ ‫שאומר אח"כ בשעת מיתה משו דעביד איניש‬
‫אד חוטא ולא לו‪ ,‬ואפי' יהיה לו קצת הנאה לעשות‬ ‫לאחזוקי דבריו‪ ,‬מ"מ נ"ל הכא שאני‪ ,‬דהיינו דוקא‬
‫נחת רוח לאשתו העלובה הלא היה די לו במה שכבר‬ ‫במה שאמר אח"כ ע"י שאלה א יש לו אחי או‬
‫השיב להשואלי שאי לו אחי ותזדקר בהא ומה‬ ‫לא‪ ,‬עביד הוא לאחזוקי' דבריו הראשוני ‪ ,‬משא"כ‬
‫להו להוסי לדברי ולהכשיל עצמו בשעת מיתה‪,‬‬ ‫הכא משמע מדברי העדי ששאלו תחלה א יש לו‬
‫והא קחזינ לר' נת ס"ל דה מגו לא אלימי ומ"מ‬ ‫אח והשיב לאו‪ ,‬ואח"כ סמו למיתתו אמר מאליו‬
‫כשיצור לזה חזקה אי אד חוטא מצירו שניה‬ ‫בלי שאלה אשתו מותרת לכל עול שבוע אחד אחר‬
‫תשתרי ואפי' להחולקי' ארש"י בפי' הסוגי' מ"מ ה‬ ‫מותו ומה היה לו לחזור ולומר ולכפול השקר סמו‬
‫חזקה דאי אד חוטא מבואר בש"ס קידושי ס"ג‬ ‫למיתה ודי לו מה שכבר השיב לשואלו והחזיק‬
‫ע"ב קידשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר‬ ‫דבריו הראשוני אע"כ קושטא קאמר וג הרמב"‬
‫אני קדשתיה נאמ לית גט משו חזקה אי אד‬
‫חוטא ולא לו‪ ,‬וכתבתי לעיל דביאר הר" משו‬ ‫יודה לזה‪.‬‬
‫דחזקה דפנוי אתרע בלא"ה מהני חזקת אי אד‬
‫חוטא א"כ ה"נ נהי דלא בעינא למסמ אהמגו לחוד‬ ‫‪ „ÂÚÂ‬נ"ל א תהי' האשה מותרת לשוק ע"י דבריו‬
‫מ"מ הא אנ קיי"ל כרבי דמגו לחוד מהני‪ ,‬וא"כ‬
‫בזה"ז נמי כשיצור לזה חזקה דאי אד חוטא‬ ‫שבשעת מיתה שאמר בפני עדי ‪ ,‬רק מפני מה‬
‫שאמר בשעת נישואי תתסר כנ"ל‪ ,‬א"כ הא לית ל‬
‫סמכינ עלה כנלע"ד‪.‬‬ ‫סהדי רק האב אומר כ והוא פסול לעדות‪ ,‬וג לא‬
‫הוה רק חד ולא מהימ לאיסור‪ ,‬דעד אחד ביבמה‬
‫‡‪ Ì Ó‬בתנאי שיוגבו העדי בב"ד ממש כדי כי‬ ‫מועיל להתיר להסוברי כ ולא לאיסור והוא פשוט‪,‬‬
‫וא"כ דל עדות האב מהכא ותשתרי במה שאמר בשעת‬
‫היכי דלא נצטר לסמו על עד אחד ביבמה‬ ‫מיתה לחוד‪ .‬ובלאה"נ כבר בררנו למעלה ותריצנא‬
‫היכי דלא שיי עבידא לאגלויי‪ ,‬דמאי שיי עבידא‬ ‫שמעתתא אליבא דהחולקי ולא חשו להרמב"‬
‫לאגלויי א אמר כ בשעת מותו )או( ]א[לא ע"כ‬ ‫דשפיר מהימ במה שאומר בשעת נישואי ‪ ,‬ואדרבא‬
‫משמע מרשב"א בקידושי דאמירה בשעת קידושי‬
‫יוגבו העדי בבית די ממש כהלכה‪.‬‬ ‫עדי טפי שעדיי לא נתחזקה בשו איסור ע"ש‪.‬‬

‫]‪[‡Ï˜Ï Ô È˘ÈÈÁ‬‬ ‫]‪[Ê"‰Ê· ‡ËÈ‚· ‰Ï ¯ËÙ„ ‚ÈÓ‬‬

‫‪ ‡Â· Â‬אל השני דאיכא קלא בעלמא שכמו ג' שני‬ ‫‪ ˙ÂȉÏÂ‬כי חוכ אני להחמיר במדינתינו שלא‬

‫לפני זמ חתנותו החלי כתבי ע אחיו‬ ‫לסמו אה מגו דפטר לה בגיטא כי זהו‬
‫והיה אז בקאפי האגי ‪.‬‬ ‫היה בזמנ שהיה אומר ומצוה לסופר כתוב גט והיו‬

‫‪.‰Ê ı¯È˙ ÏÚ ‰Ó˙˘ ‰Ó Ì˘Â Ò"˘‰ ÔÂÈÏ‚· ÔÈÈÚ .ÁÈ‬‬