Page 228 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˜‪ÂÙ‬‬

‫כיוצא בזה במקו שאי בי דואר קביע לכתוב ש ‪,‬‬ ‫‪ ‰ ‰‬מה שנוגע בדעת הסוברי דחיישי' לקלא‬
‫א תצטר ליסע לש לברר הדבר או לא כי האשה‬
‫עניה והדר רחוק יותר מק" פרסאות וצריכה לעבור‬ ‫משו שסתר דברי הקול לגמרי יש די במה‬
‫ימי ג כ ‪ ,‬ובלי ספק שיותר נוח לה להשאר עגונה‬ ‫שכתבנו למעלה דקי"ל מתרצינ דיבוריה אדרבא‬
‫מליסע מסעות כאלו‪ ,‬על כ נ"ל דלכאורה מה‬ ‫הקול מועיל לזה כיו שהחליפו כתבי זה ע זה‬
‫דפשיטא לי לעיל דהיכי דנפיק קלא שהיב במקו‬ ‫הרי ידע היכ היה ומסתמא נודע לו נמי ממיתתו‪,‬‬
‫ידוע כ"ע מודו מסברא דה"ל כמו שלח ואחוי אשדי‬ ‫וראיה ברורה הרי בקשו זה מזה שטר חליצה‪,‬‬
‫בי' נרגא‪ ,‬דהא מ התורה בודאי לא מהימ עד אחד‬ ‫ומסתמא שלחו זה לזה שטר חליצה‪ ,‬ואיה שטרו של‬
‫כלל נגד החזקה‪ ,‬ואהא דה שלח ואחוי אי שו‬ ‫זה המת‪ ,‬והלא לא הי' טוב לו יותר מזה להראות‬
‫פסוק או ראי' בש"ס אלא הש"ס אומר כ בקידושי'‬ ‫בשעת נישואי שטר חליצה מאחיו‪ ,‬והנשי ועמי‬
‫ס"ג ע"ב גבי בעל מו מסברא‪ ,‬וע"כ היינו טעמא עד‬ ‫האר בזמנינו אינ מבקשי יותר מזה ואינ דואגי‬
‫שתאכלהו בספק איסור תאכלהו בהיתר כיו דאיכא‬ ‫כלל לדבר‪ ,‬וליחוש שנאבד ממנו הוא חששא רחוקה‬
‫לברורי כמו ביש לו מתירי ‪ ,‬וא"כ ביש לו מתירי הא‬ ‫דידוע ששומרי דברי כאלו יותר מכספ וזהב ‪,‬‬
‫קיי"ל בהוצאה מרובה וטרחא גדולה לא אמרינ ה‬ ‫ובלאה"נ נפילה טענה גרועה היא‪ .‬אע"כ בי כ מת‬
‫סברא‪ ,‬וא"כ ה"נ לא נימא שלח ואחוי אלא בכגו ה‬ ‫אחיו ולא שלחו זה לזה שטר חליצה וזה הוא סני‬
‫דבעל מו ‪ ,‬וכ יש להוכיח מש ‪ ,‬דאל"כ אכתי קשה‬
‫מב גרושה וחלוצה הא הוה נמי פסולו באחד א‬ ‫גדול לכל הנ"ל‪.‬‬
‫יאמר ע"א אברר ל ע"י ב' עדי שבמקו פלוני‬
‫אלמוני ושלח ויתברר ואז הי' ראוי' שתפסול עבודתו‬ ‫] ‡‪[¯¯·Ï Ô˙È ˘ ̘ӷ ÏÚ·‰ ˙ Ó‬‬
‫מיד ואפ"ה לא ניחוש לי'‪ ,‬אע"כ משו שאינו בקל‬
‫‡‪ Í‬משו דאיכא לברורי מיהת ניחוש‪ ,‬ולהא כ"ע‬
‫לשלוח אחר העדי ולברר כיו שאינ בפנינו‪.‬‬
‫מודי כמ"ש כבר למעלה‪ ,‬והנה בזמנינו אלו‬
‫‪ ˙Ó‡·Â‬לדעת המפרשי בש"ס דחיישי' לקלא‬ ‫קביע בי דואר ופשוט מצריכי לכתוב לש פעמי‬
‫ושלש לראשי ע ומנהיגי דש שיחפשו א המצא‬
‫משו דאפשר לברר ס"ל דאה"נ היינו‬ ‫ש איש כזה‪ ,‬וא ימצא ש הדי פשוט היבמה תל‬
‫טעמא דהקילו בשבויה כיו שהעדי בצד אסת‬ ‫אחר היב לחלו וא תבוא התשובה מש שהי'‬
‫ואורחא רחיקא ומ"מ משו חומרא דאשת איש‬ ‫ש וחל הל לו זה זמ רב קוד חתנותו של זה‬
‫נחוש אפי' להא מ"מ להפוסקי דמפרשי דהי' קלא‬ ‫הדרי להנ"ל דשרי' לשוק מטעמי הנ"ל‪ ,‬אמנ א‬
‫שלא במקו ידוע ומשו שסתר החזקה לגמרי‬ ‫יבורר שנסע מש אחר מיתתו של זה ונמצא כי כל‬
‫משו"ה חייש לי' וא"כ לא נזכר כלל בש"ס מהא‬ ‫דבריו הי' שקר אזי אי נמי נודע לנו בברור שאח"כ‬
‫דהיכא דאיכא לברורי חיישי' אפי' היכי שלא נסתר‬ ‫מת מ"מ אתתא דא אסירא מפני אחיו השני שאמרו‬
‫הקול לגמרי‪ ,‬רק דאמרינ מסברא לא יחלוק שו‬ ‫שנהרג באשכנז ולא היה לפנינו עדי ממש הראויי‬
‫אד דצריכי לברר היכי דאיכא לברורי מ"מ אנ‬ ‫להעיד ביבמה‪ ,‬אלא אמרו כ שזוכרי כמדומה לה‬
‫נאמר דזהו לא מקרי איכא לברורי ליסע דר רב‬ ‫ואינו ברור וא נצטר לזה נגבה עדות על זה ונראה‬
‫א יבורר עכ"פ עפ"י עד מפי עד אבל עתה אי‬
‫ולעבור ימי ולסכ נפשה‪.‬‬ ‫להתירה עכ"פ‪ ,‬וא אמנ יבורר שמת בי זמ‬
‫חתנותו של זה לזמ מיתתו של זה נמצא מה שאמר‬
‫‪ ÔÂÈÎÂ‬דלהנ פוסקי לא ניחוש לה קלא א"כ נימא‬ ‫בשעת חתנותו הי' שקר צ"ע א נאמר בשעת חתונה‬
‫אמר שקר שתתרצה‪ ,‬ומ"מ מה שאמר בשעת מיתתו‬
‫להר" דס"ל דצרי לברר אפי' ממדינת הי ‪,‬‬ ‫אמת הי' כיו שחזר ואמר מעצמו אשתו מותרת‬
‫מ"מ יש לחלק ולומר דהכא ג הר" מודה‪ ,‬בשלמא‬ ‫ומסתמא נודע לו אז כבר ממיתת שניה או דלמא‬
‫הת הוה קלא שיש עדי עתה קבועי ודרי במקו‬ ‫ניחוש עדיי לאח השני כיו שכבר הוחזק שקר‬
‫ידוע במדינת הי ולכשתסע האשה לש נשמע מה‬ ‫בברור לא נסמו על תירוצי כאלו וכ נ"ל באמת‪.‬‬
‫בפיה משא"כ הכא וכי איכא קלא דיש עתה האח‬
‫בקאפי האגי דנימא שלח ואחוי וכי יכלו בעלי‬ ‫‪ ÏÎ‬זה א תשיגנו תשובה מקאפי האגי ‪ ,‬אמנ א‬
‫הקול לומר בא עמי וארא יבמ בקאפי האגי ה‬
‫ידעו שזה כמו ג' שני קוד חתנותו של המת הי'‬ ‫לא נשיג תשובה מה או להתלמד במקו אחר‬
‫ש ואפשר כבר חל ועבר‪ ,‬הלא ג אנחנו יודעי'‬