Page 233 - 5
P. 233
‡ˆ˜ ¯ÙÂÒ סימ סט Ì˙Á
מיקרי אסתוירא מעל משו דקאי להדי ה כרעא לקשור למטה מאסתוירא ומוכח ג מש"ס דיל
ומוכח כרב אשי. כרב אשי.
¯‡˘ Âלנו מהנ"ל פלוגתא בי הפוסקי אי הלכה ]·[Ì"·Ó¯‰ ˙ËÈ˘ ¯Â¯È
כר"פ או כרב אשי ,ומיהו במנעל גבוה או ‰ ‰Âרמב" )ש ( כתב מי שרגלו עקומה וכו' או
נמו ליכא נפקותא לדינא ,דכבר דחה מהרש"ל
ביש"ש ואמר דלמעלה מארכובה כשר אפי' שהול על אצבעות רגליו ולא הזכיר כלל
לכתחילה וכ מנעל שחופה רוב הרגל כשר אפי' אלוחתא דש"ס שנהפ העליו לתחתו ותחתו
לכתחילה וליכא נפקותא אלא בנחתכה רגלו עד לעליו ,ואי דאתיא מק"ו דהנ א"כ קשה מנ"ל
לרמב" זה החידוש ,דלמא דוקא בנהפ דלא דחיס
האסתוירא דלרב אשי לא חלי ולר"פ חלי . כלל אבל הני דדחסי במקצת רגלו חלו וכ פסק
בתשובת ר' אהר ששו ס"סי קמ"ג באמת ,וכתב
‰˙ÚÂמ"ש מעלת דנחת הרגל עד השוק ממש,
דרמב" דעת יחיד בזה.
אי האי ממש לאו דוקא והוא רק עד
האסתוירא א"כ לכמה פוסקי מכשירי נקטעה ‰ÓÂשנ"ל אמת נכו בזה מ"ש מגדל עוז דרמב"
רגלו ,ולהפוסלי נמי הא כמה פוסקי כרב פפא
ואסתוירי רגל מיקרי אע"ג דלרמב" דפסק כרב אשי מפרש אלוחתא אצבעות רגל שנקראי לוחות
לא חלי ועשינו לו סמוכי משני תלמודי בבלי בלשונ ואתי שפיר .עד שבתחילה עלה בדעתי דג
וירושלמי ,מ"מ כדאי היו הנ פוסקי החולקי רבינו חננאל שבתוספות )יבמות ש ד"ה מא ( נמי
לסמו עלייהו בשעת הדחק ועיגו כזה ,אבל א עד מפרש כ לוחתיה אצבעות ,ורש"י לשיטתו דמפרש
השוק ממש דוקא הוא וניטל ג האסתוירא ,א"כ )בד"ה על( לוחות שנהפ כרעיה לא הו"מ למימר
תליא בפלוגתא לרש"י וראב"ד ורא"ש ולר"ח משו דחסא דמדנקט לוחות שנהפ לגמרי ]ולא נקט[
ורשב"א ורז"ה קיטע חול ,ולתוס' ורי" ורמב" לא אפי' נהפ מקצת או הול עלי אצבעות נמי ,ע"כ
חלי ,וצע"ג למעשה אפי' בספק חליצה ונדבר מזה מפרש משו דהתחתו הוא עליו ואי כא רגל ,ור"ח
פי' לוחות אצבעות ע"כ פי' משו דחסא .שוב ראיתי
להל אי"ה. דבערו ער לחת פי' כפרש"י וראב"ד ]בהשגות על
הרי" [ ‰שנהפ רגלו ומ"מ יהיב טעמא משו דחסא.
‡ Íשבתי וראיתי מסו דברי ניכר שכתב מעלת וג במרדכי ר"פ מצות חליצה בש ר"ח משמע
שר"ח מפרש לוחות כפירש"י ע"ש א"כ הדרנא בי.
שסומ ידו על ע שעולה למעלה ונקשר בגופו
כמו שהעתקתי )לעיל סוד"ה הגיעני( ,הנה בודאי אי לא ‡· Ïעכ"פ אמת דרמב" מפרש כמגדל עוז ליחתא
נחת אלא עד השוק בסו האסתוירא אע"פ דמסגי
ג בסיוע הע שסומ עליו ,מ"מ היינו קב הקיטע אצבעות רגליו ,ומכ"ש מי שרגליו עקומה או
לשיטת תוס' שבת ס"ה ע"ב )ד"ה הקיטע( וביומא ע"ח קצת הפוכה ,דאע"ג דכל הנ יכולי למדחס ע"י
ע"ב דעיקר משענתו על ע הסמוכות ,ומ"מ חול הדחק מ"מ פסול דדחיסה גמורה בעי' כיו שהוא
בקב הקיטע כיו שהל בו קצת עכ"פ ,מיהו אי מש מ התורה לרי" ורמב" ,ומטע שכ' הגאו מוה'
ראיה די"ל תוס' לטעמיה דס"ל קיטע לא חלי וקב זלמ עמרי זצ"ל בספר שש זרעוני ערוגה )סי' ב(
הקיטע מיירי דיהיב לאחריני וחלי ,ולפי' הר"י פורת דמדלא כתיב לשו של נעל או ושל איש נעלו
ביומא ושבת הנ"ל בלא"ה ע"כ צ"ל דיהיב לאחריני ושינה וכתב לשו חליצה שמורה על דבר הנשל
דהרי הוא אינו הול כלל על אותו הקב ,ורש"י דלא בכח עצו ע"י דחיסא דיליה ,וכיו שהוא מ התורה
מוקי לי' דיהיב לאחריני אלא הקיטע בעצמו חול בו בעי' דחיסא מעליא ומשו"ה פסול אפי' הול על
מ"מ הא לרש"י אינו סומ על שו ע ואפשר הסומ אצבעות ,אלא לפ"ז אכתי תיקשי לימא רבותא טפי
אפי' הול על צד כפות רגלו מה שבי אצבעות
על ע ג לרש"י פסול דאי זה נעל. לעקיבו נמי לא חל דלא מצי למידחס בשר עקיבו,
אע"כ כרב אשי דבאמצע רגלו סגי דמשו"ה לא
‰È‰Èאי שיהיה לא נראה לי דע"י חתיכת פרסת
רגלו יהיה צרי ע וג לקשור הקשרי
בגופו דוקא ,אע"כ מ"ש מעלת נחת עד שוקו
ממש שלא בדקדוק כתב כ אלא נחת עד ירכו
.‡ȷ‰˘ ˙ÂÎʉ ¯ÙÒ· Ô"·Ó¯ ÔÈÈÚ .‰
