Page 235 - 5
P. 235
Ì˙Áסימ סט ‚ˆ˜ ¯ÙÂÒ
דביו מת תורה פסקו מיתה ונעשו חירות ממלא ‰ ‰Âלרשב"ג דס"ל טעמא דקרא דפדויו מב חדש
המות ולא חזר עד אחר מתאונני בשנה שנית.
והיינו דקאמר ר"ע בסוכה כ"ה ע"ב מישאל ואלצפ תפדה משו חשש נפל הוא ,וא"כ כיו
היו ולא אמר ]עוסקי במת[ מצוה היו אלא דסבר דקיי"ל דילפינ בכור מבכורי מדבר א"כ כל בכור
לי' לא מת אחד עד שנה שניה ,ואמנ רמב" סבר יו שלשי כלפניו ,וכיו דהטע הוא משו חשש
לי' להלכתא כמ"ד הת בילקוט דאחר העגל מיד נפל ממילא מוכח דטבע כ הוא שסימ נפל הוא
חזרו למומ ומתו וכדמשמע סתמא דתלמודא פ"ק למ"ד יו ויו שלשי כלפניו ועיי מהרש"א ש ,
דע"ז )ה ,א( חבלת מעשיכ אכ כאד תמותו א לרבנ דלא ילפי מבכור דס"ל הת גזירת הכתוב
ע"ש ,משו"ה הקשה על רש"י וכי לא מתו ואי
להארי בזה .מ"מ עמדנו תלי"ת על פלוגתת רש"י הוא וכ"כ להדי' תשב" ח"ג סי' רנ"ז.
ורמב" . Ì Ó‡Âמ"מ ס"ל מסברת חו דבפיהק בתו
Î"‡Âאיכא הלכות גדולות ורש"י ורבינו יונה שלשי יו הוי סימ לנפל אבל לא מבכור
ילפינ א"כ הני שלשי דנפל ממעטי מב' כתובי
דכולהו ס"ל חלה הרי הוא כפיהק ואפ"ה דיו שלשי הוא כלאחר שלשי ודוקא בכור מבכור
הלכה דמודו רבנ לרשב"ג בפיהק או חלה ומת בתו ילפי' אבל בעלמא יו שלשי כלאחר שלשי וא"כ
שלשי דהוי ספיקא דאורייתא ומי יקיל ראש להתיר נמצינו למדי כי היכא דאכלו ארי בתו שלשי הוי
נגד עמודי עול ,ובפרט בה"ג דכל דבריו דברי ב קיימא לרבנ דלא ילפינ מפדויו מב חדש תפדה
קבלה ,ובאמת מלשו רש"י ד"ה שפיהק וכו' לא ה"ה נמי אפי' פיהק ביו שלשי דלרבנ הנ
משמע קצת כ ,מ"מ י"ל עפ"י מ"ש במלחמות ה' שלשי דנפלי יו שלשי כלאחריו ,אמנ לרשב"ג
ע"ש וכ"כ הרב"י )סי' קנו( בש הריב"ש )סי' תמ"ו( כיו דאכלו ארי בתו שלשי הוי נפל משו דדריש
טעמא דקרא דבכור מטע נפל וכפירש"י במתני'
דרש"י ס"ל חלה הוה כפיהק ע"ש. ]בכורות מט ,א[ ודבכור ה"נ יו שלשי' כלפניו
מה"ט גופא והשתא כי היכי באכלו ארי בתו
‚"Ú‡Âדכל אלו הנאמרי היינו בסת תינוקות שה שלשי או נישאת לכה לא תחלו ה"ה אי פיהק או
חלה דהוי כפיהק ומת ביו שלשי נמי אי ניסת
ספק ב ח' ספק ב ט' ,אבל ]לא[ בידעינ לכה לא תחלו ,ודברי ה"ג ורש"י ברורי' לפע"ד
בודאי שכלו לו חדשיו ,מ"מ לא משכחת כלו לו
חדשיו בודאי אלא בעל ופירש כמ"ש הטור וכל ודברי רמב" ותוס' פ' החול תמוהי .
הפוסקי פה אחד ,ועיי' ריב"ש סי' תמ"ו .וג רש"י
פי' כ בשבת קל"ו ע"א ד"ה לא נצרכא וכו' ע"ש, ˘·˙ Èוראיתי דס"ל דרש"י ורמב" ר"פ כי תשא )ל,
וביבמות ס"ט ע"ב ד"ה עד וכו' .ומה שפירש בנידה
למ"ד ע"א במתני' מ' יו לטבילתו ר"ל לטבילת יב( פליגי ,דרש"י ס"ל שנות אד מוני
לידה כ כתבתי בגליו ש"ס שלי ושוב מצאתי כ מתשרי ורמב" פליג דהא בעירוכי בעינ מעת לעת
בסדרי טהרה סי' קצ"ד סק"ז עכ"פ אי פסיקת וסתה והיינו מדכתיב ומעלה ובכל מנייני מדבר נמי כתיב
ראיה כלל וכמ"ש ריב"ש סי' תמ"ו הנ"ל ,וא"כ נידו ומעלה ע"ש .וצ"ל רש"י ס"ל דלא מדכתיב ומעלה
שלפנינו הרי הוא כהמו כל הולדות שה ספק ב נפקא ל מעת לעת אלא כמ"ש תוס' בעירוכי י"ט
ח' ספק ב ט' וכיו שמת תו שלשי א"א לפוטרו ע"א ע"ש וא"כ במנייני מדבר אע"ג דכתיב ומעלה
מ"מ לא בעי מעל"ע אלא מתשרי מנינ .ולפ"ז
בלא חליצה ולא להתירה ליב . לרמב" י"ל דבהא פליגי ת"ק ור"ע דלת"ק לא הוי
שני כתובי דמעלה דעירוכי אצטרי למעל"ע,
‡ Íמ"ש מעלת שנגמרו שעריו וצפרניו .והנה ומעלה דפקוד כל בכור זכר למיל מיני' בכל התורה
ביו שלשי כלפניו ,ויפה השיג הרמב" לשיטתו.
בתוס' יבמות פ' ע"ב )ד"ה כיו ( מבואר דפשיטא וא"כ רש"י לשיטתו יפה פסק כהלכות גדולות ולא
להו דרבי ורשב"ג אהדדי אתמר דבעי' גמרו וג
שיחי' שלשי יו ואפי' בסת ולד דהרי כתבו ש חייש לקושית הרמב" .
)שהוכרח( ]להוכיח[ דרשב"ג קאי ג אסת ולדות
דאל"ה מה בא להוסי על רבי א"כ מבואר מזה דרבי „"ÏÈÂעכ"פ לר"ע מפורש דאיכא שני כתובי ויודה
ורשב"ג חדא נינהו ולא בא להוסי אלא סת ולדות
נמי בעי' תרווי' וכ"כ הטור להדיא ,והב"י )סי' קנו הרמב" דלר"ע לא דריש ומעלה למעל"ע
ד"ה ומ"ש ואפילו אי ידוע( כתב שלא ידע מנ"ל הא, ומוני שנות אנשי מתשרי ותיקשי קו' רמב" ר"פ
והנה מבואר כ וכבר עמדו האחרוני בזה ,וראיה כי תשא וכי לא מתו מע רב כזה ,ונ"ל דסבירא ליה
לר"ע כמא דאמר בילקוט וברבה נשא פ' ו' ע"ש
