Page 319 - 5
P. 319
Ì˙Áסימ צז ÊÚ¯ ¯ÙÂÒ
לקידושי לא עקרוהו אלא היכי דהות דייקא כדינא וכתב שאי לומר דע"כ לא הקילו חכמי ועקרו
אבל עכשו שבא הבעל ולא דייקא שפיר לא עקרוהו לקידושי אלא משו חזקה דייקא ומינסבא והשתא
ולא הוה ממזר מ הראשו וכמ"ש פני מאירות דאתי הבעל הרי קמ דלא דייקא שפיר ולא עקרו
)ש ( ,ואי תיקשי א"כ תפשוט מהכא דטעמא משו לקידושי בכי האי גוני ומשו"ה הולד מהשני ממזר
דייקא ולא משו מילתא דעבידא לאגלוי' אה"נ לה דאורייתא ומהראשו ממזר דרבנ .דז"א ,דא"כ
מ"ד דלא התירו עד מפי עד אלא בעדות אשה ולא תפשוט מהכא דטעמא משו דייקא ומינסבא ובש"ס
בעדות בכור ולדידיה עקרוה לקידושי אתאינ )יבמות קטו ,א( לא אפשטא בעיי' אי טעמא משו
להנ"ל ונפשוט האיבעיא ,א אנ ק"ל כמא דאמר דייקא או משו מילתא דעבידא לאגלויי אלו דברי
דעד מפי עד מהימ נמי בעדות בכור ולא אתאינ
לעקירת קידושי ולא נפשט איבעיא ,ומכ"ש לפמ"ש הגאו ז"ל.
לעיל דבלא"ה ליכא למיפשט מהכא דג לטעמא
דמילתא דעבידא לאגלוי' איכא למימר אי בא הבעל ¯Ó‡Âאני א אי תי' לקושיא זו אלא כמ"ש הגאו
ונמצא שהעד הי' משקר במה דעבידא לאגלוי' לא
הנ"ל ,א"כ משו הא לא אתיא דהא אי
עקרו רבנ לקידושי . טעמא משו מלתא דעבידא לאיגלוי' לא משקרי נמי
נימא כנ"ל דע"כ לא הקילו ועקרו לקידושי אלא
˙ÙÒÂ˙ÏÂביאור יש להסביר הדבר עוד ולומר, היכי דלא מצינו שהיה משקר אבל כיו שבא הבעל
הרי קמ שהיה משקר במילתא דעבידא לאגלויי לא
דודאי לא ראו רבנ להקל בערוה עקרוהו קידושי מיניה א כל זה דוחק ושנוייא
החמורה שהרי החמירו ולא אזלי בתר רובא במי
שאי לה סו וכמ"ש תוס' ספ"ק דב"מ )כ ,ב ד"ה דחיקא לא משנינא.
איסורא( .ואע"ג דאמרינ בבכורות מ"ו ע"ב לחלק בי
תחלת עדות דהחמירו ביה טפי ובי סו עדות „"ÚÏ ‰Âדבעי הש"ס הת בשבת אי עד מפי עד
שהקילו לסמו אפי' מפי עבד ושפחה מ"מ היא
כשר לעדות בכור להעיד שהכה לא
גופיה טעמא בעי. הטיל בו המו ור' אמי ס"ל מדתני רב מנשיא לא
הותר עד מפי עד אלא לעדות אשה בלבד ,משמע
]„[̉ ·Â˙Ή ˙¯ÈÊ‚ ˙Â„Ú È È ולא לעדות בכור ,והש"ס דחי דהכי קאמר לא הותר
אלא לעדות שאשה כשרה וה"ה לעדות בכור שהרי
‰‡¯ ‰Âלי בהקדי דכל דיני עדות המה מגזירת אשה כשרה לה ,והיה קשה לרש"י למ"ד דלעדות
בכור לא הוכשר עד מפי עד אעפ"י דקיל טובא שהרי
הכתוב שאפי' ברור לנו הדבר שהוא אמת אשה כשרה לו מ"מ עדות גרועה דעד מפי עד לא
נכו הדבר ,מ"מ אי לקיי הדבר אלא בשני עדי התירו משו דגריעא טובא ,א"כ מהיכי תיתי להקל
כשרי ומפיה ולא מפי אחר .ואפי' מרע"ה שאינו בהיתר אשת איש טפי ממה דמקילינ באיסורא
משקר לא נקיי עדותו ביחיד ואפי' משה ואהר דרבנ בעלמא אע"ג דמשו עיגונא הקילו מסתיי
שהעידו שניה מפי יהושע וכלב לא נאמי ואפי' יש להקל באיסור ערוה החמורה שיהיה כמו איסור
לנו כמה הוכחות לזה שאמת הדבר וכדאמרי' פ"ב דרבנ הקל אבל להקל עוד יותר מזה הוא דבר תימה,
דכתובות נפיק נכי ריבעא דממונא אפומא דחד סהדא וע"כ פירש"י די"ל אדרבא היתר אשה קיל טפי דכיו
אע"ג דהדבר אמיתי מ"מ אי לקיי שו דבר בלתי דקידש אדעתא דרבנ ועקרוהו לקידושי מיניה
ב' עדי ,ופליגי רמב" וסמ"ג ,לרמב" )הל' עדות וליכא אפי' איסורא דרבנ זה נ"ל בכוונת רש"י ז"ל.
פ"ה ה"א( אזהרה לב"ד שלא יקיימו דבר עפ"י ע"א, וא"כ י"ל ע"כ לא כתבו רש"י כ אלא לה מ"ד,
ולסמ"ג‚ אזהרה לעד שלא יעיד יחידי משו לה"ר אבל למאי דמסקינ דלכל עדות שהאשה כשרה לה
כההיא דטוביה חטא )פסחי קיג ,ב( ,ובמעיי חכמה ג עד מפי עד כשר והכי קיי"ל א"כ תו לא נאמר
פ' שופטי )ל"ת שטו( השיג על רמב" אי ס"ד דעקרוהו רבנ לקידושי מיניה אלא הקילו בעיגונא
אזהרה לב"ד שלא לקיי דברי ע"א א"כ אי חששו כמו בעדות דרבנ והש"ס דיבמות פ"ט )ע"ב( אזלא
לקידושי דע"א מדרבנ ע"ש ,מ"מ בהא סלקינ להלכתא ומשו"ה מחלק דבנה מהראשו רק ממזר
דאפי' אי קמי שמיא גליא שהדבר אמת מ"מ לא
דרבנ ובנה מהשני ממזר דאורייתא.
נקיי הדבר עפ"י עד אחד.
‡Á¯ÏÂדמילתא נאמר נמי ,דג לה ס"ד דמחלק
בי עדות אשה לעדות בכור דעקרוה רבנ
‚.ÁÙ¯ ˙"Ï Ì"·Ó¯‰Ï ˆ"Ó‰ÙÒ 'ÈÚ .‰¯ 'ÈÒ Ìȇ¯È‰ ˙Ú„ ‰"Π.‚ȯ ‰˘Ú˙ ‡Ï .
