Page 403 - 5

‫‪‡Ò˘ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קל‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫עפ"י ב"ד‪ ,‬כל שכ כשחכמי האמינו דיש לומר ה‬ ‫‪ Î"Ú‬נראה לבאר עיקר הדי מאי נובע ומה שחנני‬
‫אמרו וה הצריכו ב"ד‪ ,‬וטעמא נראה משו דלא‬
‫דייקא שפיר כשאינה צריכה לברר העדות בפני ב"ד‪,‬‬ ‫הי"ת כידו הטובה ומש בארה בעזה"י‪.‬‬
‫וכעי שאמרו ריש גיטי )ג‪ ,‬א( גבי ע"א דבפני נכתב‬
‫כיו שצרי לומר בפני ג' מעיקרא מידק דייק וה"נ‬ ‫‪ ‰ ‰‬בתשו' המיוחסת סי' קי"ט כתב וז"ל וטעמא‬
‫דכוותיה‪ ,‬אע"ג שעיקר סמיכה הוא משו חומר‬
‫שהחמרתי בסופה‪ ,‬מ"מ בעי' נמי דתאמר בפני ב"ד‬ ‫דמלתא‡ משו דכל הנשאת עפ"י ע"א אינה‬
‫דבהכי דייקא טפי ואי לא לא מהני‪ ,‬ובהכי מתישבה‬ ‫יכולה להנשא אלא ברשות ב"ד וכל שלא עמדה בפני‬
‫קושי' הח"מ הנ"ל שהקשה הלא עד מפי עד כשר‬ ‫ב"ד אי בדברי העד כלו והכי אמרינ בריש האשה‬
‫והעד הראשו לא אמר בפני ב"ד ולמה צרי השני‬ ‫רבה )פז‪ ,‬ב( מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות ב"ד‬
‫ב"ד‪ ,‬וכי יפה כח הב מכח האב‪ ,‬והא"ש דעכ"פ‬ ‫מותרת לחזור לו מאי שלא ברשות ב"ד אלא בעדי‬
‫בעינ שיצא גמר העני בפני ב"ד‪ ,‬דעי"כ דייקא טפי‬ ‫כלומר בעדי אינה צריכה ליטול רשות מב"ד מכלל‬
‫דרישא ברשות ב"ד ובע"א‪ ,‬אלמא בע"א אינה נשאת‬
‫ומהימ עדות הראשו ג"כ על ידי זה‪.‬‬ ‫לעול אלא ברשות ב"ד עכ"ל לעניננו‪ .‬ועיי ב"י‪.‬‬

‫]‪[‰˘‡ ˙„ڷ „È‚Ó ¯ÊÂÁ‬‬ ‫˜·‪[„"È· ¯˙ȉ „"È·· ˙Â„Ú ˙Ï‬‬

‫‪ ÔÈÚÎÂ‬זה מצאתי בתשו' הר" סי' מ"ז וז"ל‪ ,‬מי‬ ‫‪ ‰ ‰Â‬אי כוונתו בזה חקירת עדי בב"ד דודאי גבי‬

‫אמרינ כיו שבעדות אשה אינו צרי שיעיד‬ ‫ב' עדי נמי צריכי קבלה בפני ב"ד של ג'‬
‫העד בב"ד הרי עדותו חו לב"ד כאלו העיד בב"ד‪,‬‬ ‫דהרי מ התורה בעי' לכל עדות נשי ב' עדי דבר‬
‫וכי היכי דבעדות שנתקבל בב"ד אמרי' אינו חוזר‬ ‫דבר מממו ‪ ,‬והת כתי' ועמדו שני האנשי אשר‬
‫ומגיד ה"נ בעדות זו וכו'‪ ,‬או דלמא אפ"ה כל שלא‬ ‫לה הריב לפני ה' דוקא‪ ,‬אפי' א נאמר דמדרבנ‬
‫העיד בב"ד חוזר ומגיד בב"ד אעפ"י שמכחיש דבריו‬ ‫הקילו כמו שהקילו בע"א‪ ,‬מ"מ הא מיירי מהנשאת‬
‫הראשוני לפי שאי אד מדקדק בדבריו במה‬ ‫שלא ברשות ב"ד אלא בעדי ‪ ,‬וע"כ היינו שנחקרו‬
‫שאמר חו לב"ד‪ ,‬ומסתברא דהכי קושטא דמלתא‬ ‫בב"ד דהשתא נישאת ברשות התורה ולא צריכה‬
‫שאפי' בעדות אשה אעפ"י שהגיד חו לב"ד חוזר‬ ‫היתר מב"ד‪ ,‬וא"כ ע"כ שלא ברשות ב"ד דקאמר‪,‬‬
‫ומכחיש דבריו הראשוני בב"ד לפי שאי עדי‬ ‫היינו בלא היתר של ב"ד‪ ,‬וע"ז קאמר דע"א צרי‬
‫מעידי עד שעת גמר עדות בב"ד עכ"ל‪ .‬ודבריו‬
‫נראי תמוהי א"כ אי נסמו על עדות שחו‬ ‫עוד היתר מב"ד אחר שכבר נחקר בב"ד‪.‬‬
‫לב"ד‪ ,‬אע"כ הכי קאמר שנסמו על עדותו שהשומע‬
‫סומ עליו והול ומעיד לפני ב"ד עד מפי עד ואז‬ ‫‪ ‰ÊÂ‬לשו תוספת הרא"ש על יבמות ר"פ האשה רבה‬

‫נתחזק עדותו ג"כ דדייקי עי"ז‪.‬‬ ‫בד"ה אלמא ע"א נאמ וכו'‪ ,‬אבל כשיש שני‬
‫כיו שנתקבל העדות בב"ד ונחקר בב"ד הדבר ידוע‬
‫‪ ˘ÈÂ‬לי להביא ראיה לדברי האלו מש"ס ר"פ‬ ‫שהיא מותרת ואינה צריכה הוראת ב"ד וכו' עכ"ל‪.‬‬

‫שבועת העדות )לב‪ ,‬ב( דאמר ר"פ הכל מודי‬ ‫הרי כמו שכתבתי‪.‬‬
‫בעד מיתה דפטור דאמר לדידה ולא אמר לב"ד והכל‬
‫מודי דחייב דלא אמר לדידה ולא אמר לב"ד‪ ,‬ויש‬ ‫‡‪ ‡Ï‬שעדיי יש לפקפק כמ"ש בחלקת מחוקק‬
‫לדקדק בית די מא דכר שמיה‪ ,‬ועוד מלתא‬
‫דפשיטא היא כיו שאמר לדידה הרי היינו מקו‬ ‫דרשות ב"ד לאו מותב תלתא קאמר‪ ,‬אלא‬
‫הגדה דילי' והיינו ב"ד שלו ותוכל היא להנשא עפ"י‪,‬‬ ‫חכמי ישראל שהתירו אשה עפ"י ע"א שלא מ הדי‬
‫ולמה צרי לחזור פע אחרת לב"ד ולהגיד מה‬ ‫של תורה‪ ,‬זה נקרא רשות ב"ד‪ .‬ואני אומר כבודו‬
‫שכבר הגיד‪ ,‬וא אולי היא תסופק בהדי תשאל‬ ‫במקומו מונח‪ ,‬תינח למסקנא אבל להס"ד דהש"ס‬
‫ר"פ האשה דע"א נאמ מ התורה‪ ,‬אלא מ"מ צרי‬
‫רשות ב"ד‪ ,‬ויעיי' בלשו תוס' )ש ד"ה מכלל( ותוספי‬
‫הרא"ש ש ‪ ,‬וא"כ ג במסקנא הדי כ ‪ ,‬וק"ו הוא‬
‫השתא כשמהימ מה"ת בעי' דוקא שיצא ההיתר‬

‫‪Ϙ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪̘ӷ „Á Ï"‰ ˘ÈÁΉ „Á‡ ‡· ̇ ,ÌÈ ˘ ԇΠȯ‰ ‡"Ú ‰¯Â˙ ‰ ÈÓ‡‰˘ ÌÂ˜Ó ÏÎ (· ,·) ‰ËÂÒ· ¯Ӈ :‡"·˘¯‰ ·˙Î ÔÎÏ Ì„Â˜ .‬‬

‫˘ ‪Ìȇ·˘Î ‡Ï ˙Á‡ ˙·· ¯Ó‡˘ ‰Ó ,‰Ê ¯Á‡ ‰Ê· ԇΠ˙Á‡ ˙·· ԇΠÌ˙‰ ‰ÏÚ ¯Ó‡Â ,ÌÈ ˘ ̘ӷ „Á‡ Ï˘ Âȯ·„ Ôȇ ÌÈ‬‬

‫‪.'ÂΠ‡˙ÏÓ„ ‡ÓÚË .˙Á‡ ˙·· ‰Ê Ô¢‡¯‰ Ù"Ú ‡˘ ‰Ï ¯È˙‰Ï „"· ˜ÈÙÒ‰˘ ̄˜ È ˘‰ ‡·˘ ÏÎ ‡Ï‡ ˙Á‡ ˙·· ˘ÓÓ‬‬