Page 404 - 5
P. 404
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ˘·Ò
קורעי הגט מיד וכמ"ש הוא עצמו המנהג הזה·, לחכ מורה הוראה כשואל על איסור והיתר ,הגע
ומשו כ אנו נוהגי להגבות עדות ולחקור א ראו עצמ א העידו בדיני ממונות לפני ב"ד והב"ד
שהבעל ציוה ושהסופר כתב לשמה וא הוא חתימת מסופקי' ושולחי לב"ד הגדול ,היאומ שיצטרכו
יד ממש כדי שלא יערער שוב אד מעול העדי ליל להעיד לפני ב"ד הגדול אחרי שכבר
והמפורס מזה שכל שנתגרשה בב"ד נעשה כסדר העידו ה"נ דכוותיה ומאי קמ"ל ,ודוחק לומר דהיינו
הזה ולא תצטר תו לגיטא בידה ,וא"כ ע"כ צרי דקאמר ומייתי עלה האשה שאמרה מת בעלי תנשא
ב"ד לקבלת עדות היתר ערוה ,אבל סידור הגט
זה אינו במשמע כוונת הש"ס כמוב .
פשיטא דלא בעי מידי‚.
‡· Ïהעיקר דבעינ דוקא ב"ד לגמר נאמנות העדות,
‡ Ì Óאי צרי שלשה דוקא או סגי אפי' באחד
אלא דלזה סגי א תאמר היא כ לב"ד ,אבל
לא אתברר לי היטב ,דמלשו הנימוק"י סו כל זמ שלא נאמר כ לפני ב"ד לא נגמרה עדותו
יבמות )מז ,א בדפי הרי" ( משמע דבעינ שלשה של זה המגיד ,וה"א דלא הגיד במקו הראוי להגיד
דוקא ,דהרי נדחק מ"ט לא בעי אפי' מומחי נמי קמ"ל )ויעוי' ב"ק ק"ה ע"ב גבי הכיר בה ולא
ותי' משו דשליחותיה עבד ,משמע אבל שלשה במוצאה וכו' דמצינו שבועת עדות שלא בב"ד רק
ודאי בעי' דהרי אפשר בהכי ,ומעלתו עמד ש על להעיד לו שיכול לחפש באותה שכונה ע"ש( .עוד
דברי הש"ס אי ס"ד דדמי לדיני נפשות ליבעי נמי יל"ד באיד בבא דחייב דלא אמר לדידה ולא לב"ד
ב"ד של כ"ג .ומייתי נמי מש"ס דסנהדרי )ח ,ב( ומה צור ולא לב"ד תיפוק לי' כיו שלא אמר לה
דבתר השתא אזלי' ולא בתר מה שנמש ממנו. וע"כ היינו שנשבע שאינו יודע עדות א"כ אפי' יאמר
והנה זה צרי ביאור רחב וקונטרס בפ"ע הארכתי אח"כ בב"ד תו לא מהני דאינו חוזר ומגיד ,אע"כ
בתשובה אחרת ומסתיי ממ"ש רמ"א בד"מ סי' מזה מוכח כהר" הנ"ל דאע"ג דאילו היה אומר
ק"ל )סקי"ח( בש מהרי"ל דבעל מו לא יתיר אשת לדידה היה מועיל מ"מ לא נקרא מקו הגדה ויכול
איש ,ובסדר חליצה של דרכי משה כתב שיהי' כול
יפה ומו אי בה כמו בסנהדרי ממש ,וש נאמר לחזור ולהגיד בב"ד והיינו מטע הנ"ל.
ועלתה יבמתו השערה לעיני הזקני ,וא"כ נהי דסגי
בשלשה כדילי )יבמות קא ,א( מקרא דזקני ,מ"מ 'ÈÈÚÂבתשו' מהרי"ו סי' ט' כמ"ש שעד מפי עד
משמע זקני מאות היושבי בשער שה
הסנהדרי דמו אי בה ,וגלי קרא דלא בעי כ"ג נאמ אע"פי שעד הראשו לא העיד בב"ד
אלא ג' .אי להארי בזה ולחלוק על הראשוני אלא סיפור דברי בעלמא ,ומייתי ראי' מהש"ס,
משמע נמי שעכ"פ גמר ההיתר צרי שיהיה בב"ד
בקושיות כאלו„.
ע"ש.
‡¯·È‡Âשלהי יבמות י"ל דמיירי הנימוק"י מקבלת
][„"È· ˆ"‡ Ë‚‰ ¯Â„ÈÒ
עדות אבל להתיר סגי בחכ אחד ונמי
מקרי ב"ד לעני זה ,וסגי דבהכי דייקא שפיר ,דהרי ÔȇÂדומה לסידור הגט דפשיטא ליה להב"ש סס"י
בשליח הגט סגי שיאמר בפני שני בפ"נ ודייקא
בהכי ,ומריש ה"א להביא ראיה מהאי עובדא שלהי קכ"ג )סק"ט( דלא בעי בב"ד וכמו שתמה
יבמות )קכא ,ב( האי גברא אמר מא איכא בי חסא הרב"י )סוס"י קלו( על התה"ד )סי' רמ"ח( שפוסל
טבע חסא ואר"נ האלקי אכלא כוורי לחסא מדבי בלילה ,משו דדי פסול בלילה ומעלתו נתעורר
ר"נ אינסבי' אשתו דחסא ולא אמרו להו ולא מידי בזה ,ולפע"ד אי הנדו דומה דהת בגט אי אנו
ומוכיח הש"ס מזה דבמי שאל"ס אי עברה ואינסבא מתירי שו דבר רק שעושה מעשה המתיר כמו
מיתת הבעל שהמיתה היא מעשה המתיר ,וכי יאמר
אי מוציאי . אד שהמת שלא בפני ב"ד לא תותר אשתו ,וה"נ
הנות גט שלא בב"ד אשתו מותרת ע"י זה הגט ,א
„"ÏÈÂטובא חדא על ר"נ אי יצאה תקלה כזאת א צרי עדותו להתיר האשה ולומר שנתגרשה או
אפי' רק שליח המביא גט ורוצה להעיד על הדבר זה
מתחת ידו ואמר דברי כאלו ולא היה נזהר צרי ב"ד ולא נחלק בזה אד והה"נ עדי מיתה,
וחכמי נזהרי בדבריה והרי אי מניחי לספוד ובתה"ד שהחמיר י"ל היינו טעמא משו שעתה אנו
·.Ó ÔÓÈÒ ÌÈ·˙ΠÌȘÒÙ ‰‡¯ .
‚.„ 'ÈÒ ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"˘Ó ‰‡¯ .
„.‰Ê·  ȷ¯ Íȯ‡‰ Áˆ 'ÈÒ ÏÈÚÏ .
