Page 399 - 5
P. 399
Ì˙Áסימ קכט Ê ˘ ¯ÙÂÒ
קאמרי ,אי אכלה קאי וכ אתה מוצא בכלת בנו הא בה לאסור ,אבל לעול י"ל דצדקו דברי הסמ"ג
עלה קאי ומינה מסיי ,ואי אבת בנו האי ערוה דאסרו אחי א אמו מאביו ואמו בלי הפסק משו
דאוריית' היא ,ויש לדחוק דהכי קאמר כמו שאתה
מוצא בכלתו שהיא ערוה וכלת בנו שניה עד עול ערות אחות )אביו ו(אמו ]מ האב ומ הא [.
ה"נ בת בנו ערוה ובת ב בנו שני' עד עול ,ובאמת
כ הגירסא להדי' בכריתות י"ד ע"ב מ"מ הרואה ‰ ‰Âבירושלמי )ש ( אמר ,אברה אסור בנשי
יראה דוחק לשו הברייתא כיו דתלי' שניות דב
בכלתו א"כ ברישא ה"ל לסיי ולומר כלת בנו שניה ישראל ושרה אסורה באנשי ישראל .וקשה
עד סו כל הדורות וכ אתה מוצא בבת בנו אבל דרבותא ה"ל לומר יעקב אסור בנשי ישראל ונשותיו
השתא דלא מסיי עד סו כל הדורות עד לבסו באנשי ישראל דאסורי משו אשת אבי אבותיו
הברייתא משמע להדי' דהני תרי בבי אהדדי שייכי אעפ"י שאינה אמו ,ודוחק לומר דרב דירושלמי
והכי קאמר כלתו ערוה כלת בנו שניה וכ אתה פליג אברייתא דנשי אבותיו אי לה הפסק,
מוצא בכלת בת בנו וכלת ב בנו עד סו כל וברמב" )הל' אישות פ"א ה"ו( ממשיל באמת ביעקב
וכ בש"ע )סי' טו( .וי"ל דס"ל להירושלמי שניות
הדורות. דר"ח יש לה הפסק א לא שיהי' משני צדדי בנו
מאשתו ממש ולא מאנוסתו ואלו פלגשי יעקב היה
‡˙˘‰Âמ"ש תוס' דשאני כלת ]ב [ בנו שהוא לה די מפותה להפוסקי פלגשי בלא קידושי
וכמה מפרשי התנצלו על ראוב בזה ששכב ע
ראוי ליורשו ,ר"ל שהערוה הראשונה בלהה .ולפ"ז אזדא לי' ראיות הרמב" שהביא
שעליה גזרו דהיינו משו כלתו שהיא אשת בנו הוא הרא"ש פ"ב דיבמות )סי' א( מזה הירושלמי ,הקצרתי
ראוי ליורשו ושכיח גבי' משו"ה אסרו כל הבא
אחריו אפי' בהפסק בת ביניה ,משא"כ בבת בת וק"ל.
הבת שהערוה הראשונה שעליה גזרו אינה ראויה
לירשו ורחוקה מביתו וכ בת הב אעפ"י שהב ̇Âצדקו דברינו א"כ אזדא ליה ראיה שלנו לנדו
ראוי ליורשו מ"מ הב אינה ערוה אלא בת בנו והיא
אינה ראוי' ליורשו ,וה הנה דברי התה"ד וסברתו דיד לאסור באחי א אביו הואיל והגזירה
לאסור באשת אבי א אביו משו דתחלת ערוה משו אחי אביו אבל אשינויי' לא ניקו ונסמו
דהאי דרא היא אשת אביו שהיא ערוה ושכיח גבי' והפלפול יאה ליישב דברי הסמ"ג אפי' על דר רחוק
ממילא אזלי' לכל האי דרא אפי' בהפסק אחד קצת ,אבל להמציא היתר על ידי זה חס לנו והתה"ד
ביניה ,והה"נ לנדו דיד באשת אחי א אביו סי' רי"ד אוסר באשת אבי א אביו ממש בלי ראיה
שתחלת איסורא דהאי דרא הוא אשת אחי אביו כלל רק שאי ללמוד היתר מדברי זעירי דש מתחיל
דשכיח גבי' דאביו ויורשו ג"כ אי הפסק במה בא ולא שכיח גבי' משא"כ הכא שמתחיל בקורבת
אב אע"ג דמפסיק בא יש לאסור א"כ ה"נ דכוותיה.
שעולה עד הא . ומעלתו כבר הביא זו הראיה וחזר וכתב שהיש"ש
פ"ב דיבמות סי' וי"ו כ' שהתה"ד מודה להתיר בכלת
È˙ȇ¯Âביש"ש בסו הסי' שכתב דאע"ג דנאסר בת בנו אלא שהב"ש סי' ט"ו סקי"ז חולק ואוסר ג
בהא וס"ל למעלתו דהא תלי' בהנ"ל א יש לדמות
אחי אבי אביו מ"מ אי לאסור באשת אחי ג הא דיל להא דתה"ד או לא .הנה ראשו תחלה
אבי אמו משו שאי למטה דידה ערוה דאורייתא אומר שדברי המהרש"ל תמוהי בעיני מאוד אע"פ
ואח"כ מייתי תשו' הרא"ש הנ"ל יע"ש ,משמע להדי' שהביא ראי' ברורה לדבריו דאי ס"ד לאסור בכלת
הא באחי א אביו שיש למטה ערוה דאורייתא יש בת הב תיקשי ק' תוס' )יבמות כב ,א ד"ה שניות(
לאסור אע"ג דהוא גופי' מתיר בכלת בת הב וע"כ השתא כלת בת הב אסירי מכ"ש בת בת הב ,ואי
דיש לחלק אלא דיש לתמוה עליו מה שכ' כאלו הוא לומר כתי' תוס' משו שאינה בת יורשת נחלה א"כ
ממציא היתר אשת אחי אבי אמו והוא ש"ס ערו ה"נ כלת בת הב שהרי הבת מפסקת אלו דבריו ז"ל
ביבמות מ' ע"ב הנ"ל וצ"ע עליו. יע"ש.
ÏÎÓהנ"ל מבואר שאי לנו להתיר מה שלא נמצא ‰ÏÁ˙·Âאביא ראיה קצת דלא כוותיה אלא
בפירוש להתיר והרי ה"ה כתב בפ"א מאישות כהב"ש לאסור בכלת בת הב והוא
)הל' ו'( שאי ללמוד זו מזו כלל ע"ש .ולדבריו הרי דש"ס ביבמות )כא ,ב( מייתי ברייתא והא תניא כלתו
ה כהלכות מועד וכותי .ויש להקשות דה"ל ערוה כלת בנו שניה וכ אתה אומר בבנו וב בנו
למחשבנהו במ"ק י"ב סו ע"א וכ בב"ב ק"ל ע"ב עד סו כל הדורות ע"ש וק' טובא ה סיפא מאי
