Page 394 - 5
P. 394

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬                    ‫˘·‬

‫ואית ליה קלא‪ ,‬וכל זה בחורגי ‪ ,‬אבל באשת חמיו‬    ‫‪ ‡Â· Â‬לנדו שלפנינו‪ ,‬א נאמר שאנו אי חוששי‬
‫ואשת חתנו לא שיי הנ"ל ולית ליה קלא‪ ,‬א"כ אינו‬
‫בכלל שריותא דש"ס ושפיר איכא למימר דבדורות‬      ‫אלא למה שכתוב להדיא בירושלמי לאיסור‬
‫האחרוני גזרו עליה ‪ ,‬וא"כ ה"ה נמי חורגת אשתו‬    ‫ולא הותר בש"ס דיל והבו דלא לוסי עלה‪ ,‬מזה‬
‫לית לי' קלא שהרי אינה חותמת עצמה אחר אמה כי‬    ‫אי נראה היתר לנדו דיד דהכל חד‪ ,‬דאשת חמיו‬
 ‫א אחר אביה‪ ,‬וא"כ אי הדבר מתברר ואיכא משו‬      ‫אסורה ממראית עי דחמותו דהיינו אשה ובתה‪,‬‬
                                               ‫והיינו נמי ממש חורגת אשתו משו אשה ובתה‪,‬‬
                  ‫מראית העי ‪.‬‬                  ‫ובזה לא שיי הבו דלא לוסי עלה כעי דאמרי'‬
                                               ‫בשבועות מ"ח ע"ב מה לי שלא פקדני אבא מה לי‬
‫‡‪ ‡¯·È‬שזה נראה לי דוחק גדול שעל ידי חתימות‬     ‫שלא פקדני אחא‪ .‬ועוד הרי קמ דהלכות גדולות‬
                                               ‫הוסי לאסור אשת חתנו משו מראית עי דכלתו‬
‫ידיה מתפרס אבותיה אטו כולי עלמא‬
‫רבנ נינהו דפקיעי שמייהו בדיסקיא‪ ,‬ואטו כ"ע‬             ‫ואי לא נוסי אנחנו חורגת אשתו‪.‬‬
‫חותמי ב פלוני‪ ,‬ומכ"ש הני נשי דעל הרוב לא‬
‫ידעו לחתו כלל‪ .‬ע"כ היותר נלע"ד דמשו"ה אית‬                  ‫]‪[ÌÈ‚¯ÂÁ '· ¯˙ȉ‬‬
‫לי' קלא לחורגי' דודאי ניכר לכל במעט עיו ההפרש‬
‫בי אהבת אחי זה לזה לאהבת החורגי ‪ ,‬והטבע‬        ‫‡‪ Í‬צרי לעיי לתת טע הגו מ"ש להתיר ב'‬
‫לא ישתנה לעול ובזה יודע איפה כי אינה אחוה‬
‫ממש‪ .‬משא"כ אשת חמיו מתחזי שפיר א אשתו‬          ‫חורגי ולאסור אשת חמיו‪ ,‬דהרי בירושלמי‬
‫משו שחייב אד בכבוד אשת אביו מ התורה‬            ‫בחדא מחתא מחתינהו‪ ,‬ואע"ג דיש לחלק דאשת‬
‫ואפי' לאחר מות האב‪ ,‬מ"מ נכו לכבדה כמ"ש‬         ‫חמיו לא נזכר להיתר כי א בלשו הברייתא יבמות‬
‫בש"ע י"ד סי' ר"מ סעי' כ"א מהא דכתובות ק"ג‬      ‫כ"א ע"א‪ ,‬וא"כ י"ל דורות האחרוני גזרו ואסרו‬
‫ע"א‪ ,‬ומשו"ה מתחזי כאמה ממש‪ .‬ונראה אפי' אי‬      ‫כמ"ש תוס'‪ ,‬משא"כ חורגי שהוזכר להיתר מסתמא‬
‫אפסקי' גברא אחרינא שאשת חמיו נישאית לאיש‬       ‫דתלמודא דסוטה )ש ( דהוה בתר ר' יוחנ ומשו"ה‬
‫אחר אחר מיתת חמיו‪ ,‬ואעפ"י שפשוט הוא כי אז‬       ‫שרי‪ ,‬מ"מ קשה כיו דיהיב טעמא לשריותא משו‬
‫מסתלק חיוב הכיבוד לגמרי ואית לי' קלא שאינה‬     ‫דקלא אית להו‪ ,‬א"כ אותו הטע יספיק ממילא‬
‫אמה‪ ,‬מ"מ לא פלוג רבנ ואסורה לו‪ .‬וא"כ לפ"ז‬      ‫לאשת חמיו ואשת חתנו‪ ,‬ולכאורה היה נראה לומר‬
‫בנידו דיד לישא חורגת אשתו שזה א"א אלא אחר‬      ‫דחורגי' מתפרסמי ע"י חתימות ידיה בשטרות‬
‫שנישאת אשת אביה לו‪ ,‬ואז כבר נסתלק חיוב הכבוד‬    ‫ואגרות‪ ,‬ונודע שאבותיה אינ שוי שהוא חות‬
 ‫לגמרי ואית לי' קלא טפי טובא מחורגי הגדלי‬      ‫ב פלוני והיא חותמת בת פלונית‪ ,‬ועי"ז אית לי'‬
                                               ‫קלא למילתא שה חורגי ואינ אחי ממש‪ ,‬ואע"ג‬
  ‫)ע"ז( ]זע"ז[ הותר הדבר לפע"ד לכולי עלמא·‪.‬‬    ‫דאכתי איכא למיחש שמא המה אחי מ הא ‪ ,‬מ"מ‬
                                               ‫כיו שעכ"פ מתפרס שאינ אחי ממש אד חוקר‬
                  ‫‪.Ï"Ú˜˙ È"·ÓÏ ‡"Ï '‡ ÌÂÈ ·"Ù‬‬   ‫ודורש עליה ויבוקש הדבר וימצא שה חורגי‬
‫‪.Ó"„ÙÙÓ ¯ÙÂÒ ˜"‰˘Ó‬‬

         ‫‪ËΘ ÔÓÈÒ‬‬
‫]‪[ÂÈ·‡ ̇ ÈÁ‡ ˙˘‡ ‡˘ÈÏ Â‰Ó‬‬

‫יחיו על כ הנחתיו עד סו שבוע העברה ועיינתי‬      ‫‪‡ÏÙ ‰˘ÂÚ ‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰ ‰"‰Ï ·¯ ÌÂÏ˘ ˙ÂÙ˘È '‰‬‬
‫בהאי דינא אשר שאל מעלתו כשואל מדעת תורה‪,‬‬       ‫‪È" ·ÈÏ ‰˘Ó 'Â‰Ó ˙"˘Î Ï„‚Ó ÊÂÚÓ ‚"‰‡Ó‰‬‬
‫א יש להתיר אשת אחי א אביו‪ ,‬דהיינו אי מותר‬
‫ראוב לישא אשת לב אחי רבקה א אביו יעקב‪,‬‬                            ‫‡·"„ ‪.‡"ÚÈ ‚ ÂÊÈÙ ˜"˜„ Ó"¯Â‬‬
‫דשנייה כזו לא נמצא בש"ס דיבמות כ"א ע"ב‬
                                               ‫‪ ÌÚÂ‬מכתבו הגיעני שבוע העברה ולהיותי קצת‬

                                                ‫טרוד בטרדת המבקשי תפקיד ה' עליה‬

‫·‪ÂϘ 'ÈÒ ‚"Á ÔÂȈ ÔÈ · ÂÈ˙·¢˙·Â ‡ ,Ë ˙ÂÓ·È "Ï¯Ú '¯ ,ÌÈ Â¯Á‡‰ ‰Ê· ˜Ù˙Ò Â ÓÓ ‰˘¯‚˙ ˘ ȯÁ‡ ‰„Ï ˘ Â˙˘‡ ˙· Ìχ] .‬‬
                                                                                         ‫‪.[˘"Ú ‡È 'ÈÒ ‡"Á ¯ÊÚÈÁ‡·Â‬‬
   389   390   391   392   393   394   395   396   397   398   399