Page 389 - 5
P. 389
Ì˙Áסימ קכז ÊÓ˘ ¯ÙÂÒ
באימת והה"נ בלי ספק הכותב ומעלה בערכאות ויד והרא"ש בלי פקפוק ומסולק ג קושית המהרש"א
המל והשרי מאוימי יותר מה שהרי קי"ל הנהו למעיי .
דבי ר"ג לא מחזקינ בהו ולא מחזקו ב מפני
אלמותא דידהו )ב"ב לו ,א( והפוסקי למדו מזה ‰˙ÚÂאומר שג זה דלא מועיל הודרו עד"ר מבואר
דה"ה שאי מחזקי' בשל ציבור דדמו באלמתי' לר"ג
כמ"ש בסמ"ע סי' קמ"ט ס"ק מ"ט והחולקי ש בש"ס ,דהלא יפלא אחר שנקבע הלכה כר"מ
מודו עכ"פ דערכאות המל מפורס יותר באימה בגזרותיו חזר וקבע הלכה בש"ס גמלתו אסור מת
בלי ספק ,ונהי דבלי ספק דלא יועיל שתשכיר עצמה מותר .ועיי מגיני שלמה ועיי פני יהושע )ש (
המיניקת בפני הערכי משו דעכ"פ א תחזור בה והשואל בנודע ביהודה )א"ה מה"ק סי' יד( כמוב
צריכא האשה לקבול לפני השר ואשה בושה לבוא מתו התשובה .ותו קשיא מה עני כלל לרדופה
לבי דינא ותמית בנה כמבואר בהחול מ"ב ע"ב ולא בכא ,הת גזרי' הני אטו הני ,והכא עיקר החששא
דמי לדר"ג שה בעצמ הי' מאוימי ולא צריכה שמא תמהר לגומלו וכ"כ פ"י .וביותר למ"ש המרדכי
שתקבול במותב ב"ד אבל בעלמא לא שיי הא ,מ"מ פרק אעפ"י )סי' קפ( דהלכה כר"מ בגזרותיו היכי דגזר
אפשר לומר א תשבעי ע"ד רבי באופ שלא הני אטו הני אבל לא בחומרותיו והיינו כנ"ל
תחזור בה ורק לפרס הדבר תעשה כ במקו הערכי שחושש לדבר להחמיר ואמנ ראית המרדכי
בפני השר במושב שרי וסגני וזה הוא פרסו גדול מעירובי מ"ו )ע"א( צריכא הגה' וט"ס יש בדבריו,
לכאורה כמבואר בב"י בא"ח סי' רמ"ה בסופו בש מ"מ הדי אמת וא"כ מה מייתי מה דרדופה לכא ‚.
רבו מהר"י בירב )סע' ה( ופסקו בש"ע סי' רמ"ו
ומג"א סקט"ו ע"ש ,וכיו שה מפורס בזרוע עוז ‡ Î"Úנ"ל פשוט דודאי ה ברייתא דמקיל בגמלתו
ויד תקועה וג מפרסמא מילתא וג אי האשה
צריכא שתבוא בדינא ודיינא שהרי באמת נשבעת ונתנה למניקה נהי נמי דנימא דמקיל בגמלתו
עד"ר וליכא למיחש אטו אחריני כיו שהי' במקו ולא גזר שמא תמהר לגמול אותו מ"מ בנתנה בנה
פרסו הניכר ויש לעשות עוד כמה פומבי בעשיה למניקה אי שו ה"א שתת בנה למניקה יו ויומי
ותחזור בו וא"א להתיר ע"י מניקת עד שתהי' עומדת
ובהכרזה בבית הכנסת וכה"ג. בחריקאה ממש ,ר"ל שנהי' בטוחי בהנקתה כל כ"ד
חודש כמו שהיינו בטוחי בהא ומה"ת שנפטור
‡ Ì Óלפי הנ"ל נראה דליתא ,דא"כ אמאי אסר הא ע"י המיניקת א לא נהיה בטוחי בה ,וע"כ
כל זה בכלל נתנה בנה למיניקת שר"ל מיניקת
להאי סבתא ולא עביד באופ הנ"ל ,בשלמא כמותה וכגו שנדרה עד"ר או כה"ג בטחו אחר
אי לא מיירי שנשבעה עד"ר לק"מ אמאי לא כיוצא בזה ,והאי עובדא ממש בעי' ר"פ ור"ה ברי'
השביעה עד"ר ולהוכיח מזה שיטת הרא"ש ,די"ל דר"י למיעבד ואמרה האי סבתא אפי' כה"ג נמי אסר
דלמא לא רצתה לקבל על עצמה חומר שבועות לה ר"נ משו דגזרי' אשה אטו אשה דהיינו נתנה
ונדרי .אבל לפי הנ"ל דמיירי באמת בנשבע ורק ר"נ בנה למיניקת בשבועה אטו בלא שבועה ועל זה
גזר אטו לא נשבעת אמאי לא עביד כהנ"ל ,אע"כ כל הקשה ר' פפי ואתו לא תיסברא דגזרי' אשה אטו
זה לא יועיל .ומהר"י בירב לעני שכירות לנכרי אשה הא תניא היתה רדופה וכו' ואר"נ אמר שמואל
מלתא יתירתא עביד כמבואר ש אבל לעיקר הדי הלכה כר"מ בגזרותיו במה שגזר הני אטו הני וה"נ.
לא יועיל. ˘"‡Âנמי מה דפסיק הש"ס הלכתא בתר הכי מת
„ÂÚÂא"נ דמי הא לדר"ג ,מה נעשה שהרי" מותר גמלתו אסור שאי זה עני לדר"מ כלל
דהאי חששא הוא שמא תמהר לגומלו ולא גזירה
והרמב" השמיטו הא דר"נ והעיד הרא"ש וק"ל .מ"מ הרי מבואר נגלה דינו של הרא"ש
בתשובה כלל נ"ג )סי' ב( שרבו מהר"מ מרוטנבורג מהש"ס דלא מהני מה שנדרה עד"ר ,ומיושב נמי קו'
ס"ל דלית הלכתא כר"נ בה דר"ג ,ונהי דטעמא לא מגיני שלמה על רש"י דגזרי' אשה אטו אשה דלא
ידענא ,מ"מ מא חשוב מא ספו למדחי דברי
הרי" ורמב" ומהר"מ מר"ב .וראיתי בנב"י )ש סי' כהתוס' ולהנ"ל א"ש ודא ודא אחת היא וק"ל.
יג( יהיב טעמא דר"נ ס"ל הבחנה דאורי' מקרא
ÔÈÈ„ÚÂהיה מקו לומר דהא עכ"פ דבי ריש גלותא
שרי רב נחמ משו שה מאוימי וניכרי
‚.ÂÊ ‡È‚ÂÒ· Î"˘Ó ÍÏȇ ‡˙Îω ‰"„ · ,Ò ˙·Â˙Î Ò"˙Á 'ÈÁ ‰‡¯ .
