Page 390 - 5
P. 390
˘‡ ˙ÂÏאב העזר חלק ב ˙·¢˙ ˘ÁÓ
‡˙˘‰Âי"ל ר"נ לא אסיק אדעתיה הא דמר בר רב להיות ל לאלקי ולזרע אחרי משו"ה החמיר
ר"מ בגזרותיו ,משא"כ הנקה דרבנ ,ואנ קי"ל כרבא
אשי דאיכא עכ"פ מיעוט שטיות דחשודה דגזירה דרבנ היא שמא ישא אחותו ואפ"ה גזר ר"מ,
להמית בנה והוה ס"ל אפי' מיעוטא לא הוה ואפ"ה הה"נ דנגזור בהנקה אדבי ר"ג אלו דבריו .ואינ
לא חשיב לי' ר"מ וע"כ תני ושייר דשייר נמי דבי נוחי לי ,דאפי' אי נאמר דקרא דלזרע אחרי
ר"ג אבל לבתר דמסיק הש"ס דאיכא מיעוט דרשא גמורה היא לר"נ עיי רס"י י"ג מ"מ היינו
הממיתות בני' א"כ האי לאו שיורא הוא ומדלא שצריכי' להבחי א מעוברת היא א לא אבל לא
חשיב דבי ר"ג ש"מ ג אינהו בכלל גזירה ואסורות נצטר שיהיה ג' חדשי בשביל זה כמבואר ביבמות
כ י"ל ,מ"מ יהיה כ או לא אי אפשר ל למיעבדא מ"ב ע"א שנוכל לבדוק אותה א היא מעוברת
עובדא להקל נגד ואזדא לי' ההיתר הראשו לגמרי. ותנשא אחר ב' וג' ימי אלא כיו שאי בודקי'
הנשואות שלא תתגנה על בעליה וע"י הילו נמי
][‰ÏÚ· ˙˙ÈÓ ¯Á‡ ˙¯·ÂÚÓ ,'·‰ ¯˙ȉ‰ לא אפשר למבדקנהי שמא תסתיר הריונה כדי שירש
ע נכסי בעלה השני ע"כ תקנו חדשי הבחנה אבל
¯˙ȉ‰השני ,הואיל והיא מעוברת אחר מיתת
אי זה מ התורה.
בעלה וכבר סלקוה מכתובתה ולא
נשתעבדה כלל להניק .הנה די זה ביארו הריב"ש ¯˙ÂȉÂנראה לומר דמוכח כ מברייתא דרדופה
לאיסור בסי' תס"ג מטע כיו שזאת נאסרה משו
סת מעוברת למניקה קיימא אפי' נתנה בנה למניקה עצמה דחשיב כי רוכלא כל הני ולא חשיב
אח"כ איכא למגזר אטו לא נתנה עכ"ל .ודבריו צ"ע נמי חד מהנ דבי ר"ג שילדה אחר מיתת בעלה,
לכאורה תיפוק לי' שמא תחזור בה המניקת וג מה דמשו הנקה לית בה כיו שהיא מדבי ר"ג ואסורה
הי' לומר משו דמעוברת למניקה קיימא תיפוק לי' לישא משו הבחנה ,דאע"ג דכבר תני הפילה אחר
אפי' בלא האי טעמא כגו להפוסקי שפוסקי מיתת בעלה ,י"ל דזה לא הוה חדוש כ"כ משו
הטע משו דחסא עכ"פ הא אמת הוא שניחוש דאפשר דלא הוכר עוברה בחיי בעלה כלל ולא
שמא תחזור המניקה ולא יהי' לה לפרנס התינוק נתפרס העיבור וג נפל לא מפורס כולי האי
משא"כ ב קיימא והו"ל למחשב האי רבותא דג
וכבר עמדו בזה בשב יעקב )ש (. בזה חיישי' ,וכבר עמד פני יהושע על כיוצא בזה
אלא שדבריו ש תמוהי ,ודוחק לומר דאה"נ דלא
ÍȯˆÂלומר סברת הריב"ש כ הוא ,כיו דלא מצינו גזר ר"מ בכי האי גוני דלא לשתמיט ,אע"כ מוכח
מזה דג אדר"ג גזר ר"מ איסור מיניקת וכהפוסקי
ה בהדי' בש"ס לאסור ג במעוברת י"ל הנ"ל מיהו הא לא קשי' עכ"פ ליחשב נמי מעוברת
ע"כ לא החמירו עלי' חז"ל כולי האי אלא בדנחית שצמקה דדיה או פסק חלבה בחיי בעלה גבי שארי
עלי' ש שיעבוד בעול כגו מת והניחה מיניקת הבני כבר דאי בה עתה די הנקה וצריכה שתמתי
אע"ג דאחר שגבתה כתובתה תו לא מישתעבדא ,וכ חדשי הבחנה ,לזה י"ל אה"נ דמוכח מזה דג לר"מ
נמי במגרש מניקת לר"ת כיו דעכ"פ היה עליה חיוב צריכה שתמתי כ"ד חדש אעפ"י שצמקה דדיה ומ"מ
השיעבוד וג עתה אסרוה לינשא כדי שעי"ז ממילא לא קי"ל בהא כר"מ דטעמיה דר"מ בהא משו
תרח על בנה ותיניקהו כמ"ש רא"ש פרק החול דאיהו חייש למיעוטא דאיכא מיעוט נשי שא
)סי' כו( אבל הניחה מעוברת דלא נחית עליה שו עפ"י שצמקה דדי' חוזרת וחולבת ומכ"ש כשאינה
שיעבוד ההנקה ג לא התחילה לשעבד עצמה להניק מוחזקת עדיי בג"פ .ועי' מזה בשב יעקב )אה"ע סי'
אותו מרצונה אפשר דלא החמירו כל כ לחוש ג ח( .ואיהו חייש למיעוטא ומה"ט נמי לא חשיב ילדה
אחר מיתת בעלה ומת בנה משו דאיכא עכ"פ
לחזרה. מיעוט שטיא בעלמא דחשודה להמית ,תדע שהרי
מר בר רב אשי חייש לי' באמת ונהי דלא קיי"ל
][˙ÂÁÙ˘ '· ‰ÒÈ Î‰ כוותיה מ"מ ר"מ דחייש למיעוטא חש לי' ומשו"ה
לא קחשיב ליה אבל דבי ר"ג לחשוב אע"כ ס"ל
ÔÈÚÎÂסברא זו יש ללמוד מדברי אמונת שמואל סי'
לר"מ דג אינהו בכלל גזירת מיניקות נינהו.
ב' ג' ד' במי שהכניסה ב' שפחות די"ל ג
ר"ת מודה לר"ש כיו דמשעת נישואי לא נחית
עליה שיעבוד ההנקה ע"ש ,אע"ג דלא דמי ממש
