Page 385 - 5

‫‪‚Ó˘ ¯ÙÂÒ‬‬ ‫סימ קכו‬ ‫‪Ì˙Á‬‬

‫‪ÂΘ ÔÓÈÒ‬‬
‫] ˘‡ ‡˘‪[‰ Á·‰ ÈÓÈ ÍÂ˙· ‚‚¢· ‰‬‬

‫שהוא מזיד גמור‪ ,‬ומזה לא מיירי רשב"א בתשובה‬ ‫˘‪˜"˜„·‡ È" ‡·È˜Ú 'Â‰Ó ‡ÏÙÂÓ‰ ·¯‰Ï ·¯ ÌÂÏ‬‬
‫הנ"ל רק לעני להאמי לטבח מכא ואיל דלעול‬ ‫‪‰ÈÙ‚‡Â ‡"ÚÈ ‡ÈÂÏ‬‬
‫אנו חושדי אותו בפושע ומזיד ולא מהימ ל שוב‬
‫עד שיעשה תשובה בלי רמיה כמו שהארי הרשב"א‬ ‫‪ ·˙ÎÓ‬מיו י"א סיו העבר הגיעני היו והנני‬

‫ש‪.‬‬ ‫ממהר להשיב על המאורע שנשא אלמנה‬
‫ע"י שדכני ולא הודיעו לו שהיא עדיי תו ימי‬
‫]‡‪[È˙Èȉ „ÈÊÓ ¯Ó‬‬ ‫הבחנה‪ ,‬ובכמו שמנה ימי אחר החופה הסיחה‬
‫האשה לפי תומה שמת בעלה הראשו יו כ"ה אדר‬
‫‪ ÔȇÂ‬לדמות זה למאי דאמרי' ר"פ אמרו לו )כריתות‬ ‫העבר‪ ,‬ומיד צווח מעלתו כי כרוכיא וגרשה מביתו‬
‫והל הוא מיד לבה"כ הקדושה להתודות ברבי על‬
‫יא‪ ,‬ב( דאד נאמ על עצמו לומר מזיד הייתי‪,‬‬
‫דאע"ג דבעלמא אי אד משי עצמו רשע‪ ,‬מ"מ‬ ‫המכשלה‪ .‬אלו תוכ דבריו‪.‬‬
‫מהימ על עצמו שלא להביא חולי בעזרה‪ ,‬הת‬
‫מלתא אחריתי היא דלמא ניחוש ליה הלא חייבי‬ ‫‪ ‰ ‰‬בלי ספק כי טר בוא מכתבו לידי כבר חלפו‬
‫חטאות ואשמות בלאה"נ אי ממשכני אות וכמ"ש‬
‫תוס' ש י"ב ע"א ד"ה או דלמא וכו'‪ ,‬וא"כ מה היה‬ ‫עברו צ' ימי ההבחנה שהתחילו כ"ו אדר‬
‫לו לומר מזיד הייתי ורק להציל עצמו מחטא חולי‬ ‫העבר‪ ,‬וא"כ פשוט דמכא ואיל מותרת לו דאפי'‬
‫בעזרה משו"ה מהימנינ ליה‪ ,‬אבל שוגג הייתי להקל‬ ‫א היה עובר במזיד ח"ו והתרשלו ב"ד ולא כפוהו‬
‫על עצמו כגוני דטבח הנ"ל לא מהימ ‪ ,‬וא"כ ה"ה‬ ‫להוציא ועבר עליה צ' יו באיסור‪ ,‬מותרת לו אח"כ‪,‬‬
‫דלא מהימ לומר שוגג הייתי להקל על עצמו‡‪,‬‬ ‫כמבואר בגליו שבמרדכי ר"פ החול אות ב' ומייתי‬
‫בודאי לעני נידוי אי שו נפקותא ממ"נ‪ ,‬אי הוא‬ ‫ליה רמ"א סי' י"ג סעי' יו"ד בהגה'‪ .‬ואפי' להראב"ד‬
‫תו ג' חדשי ולא יפרוש עצמו מכא ואיל ‪ ,‬הרי‬ ‫)הל' גרושי פי"א הכ"ד( דס"ל דעל כל פני מפרישי‬
‫עומד במרדו ומנדי אותו עד שיפרוש‪ ,‬ואי פירש‬ ‫אות אח"כ כימי אשר פרצו באיסור מתחלה )ויש‬
‫עצמו א"כ על מה יתנדה על העבר אפי' להרמב"‬ ‫מקו עיו ביו"ד סי' ר"ח וש" סקי"ד ועט"ז ש (‪,‬‬
‫)הל' גרושי ש ( דס"ל שהנידוי אינו לכפיה אלא‬ ‫מ"מ הכא כל הני יומי לא הוו רק ח' יומי לפי דבריו‪,‬‬
‫לעונש וכפרה על העבר·‪ ,‬ומשו"ה כ' הרב"ש )סי' יג‬ ‫וכבר חלפו ג ה ועברו ביו ד' תמוז דנא‪ .‬א"כ‬
‫סקט"ו( דלהרמב" אפי' א עברו ג' חדשי מ"מ‬ ‫מכ"ש בנידו דיד שהרי עכ"פ פירש ממנה מיד‬
‫מנדי אותו על איסורא שעבר‪ ,‬מ"מ היינו דוקא‬
‫בשברור לנו שעשה במזיד‪ ,‬אבל אי לנו יכולת‬ ‫והוא ג הוא אמר שוגג הייתי‪.‬‬
‫להעניש על ספק שוגג‪ ,‬וא מפני שיתכפר לו‬
‫להעובר‪ ,‬בזה אד נאמ על עצמו ומכיו שאמר‬ ‫]‡‪[È˙Èȉ ‚‚¢ ¯Ó‬‬
‫שוגג הייתי ואיני צרי כפרה חייבי כפרה אי‬
‫‪ ‚"Ú‡Â‬דבעלמא ברור לי שאי אד נאמ על עצמו‬
‫ממשכני אות ואי כא נפקותא‪.‬‬
‫לומר שוגג הייתי וכמ"ש הרב"י בי"ד סי'‬
‫‡‪ ‡Ï‬בהאי גוני בשהוא עדיי בתו ג"ח ורוצה‬ ‫קי"ט בש תשו' רשב"א )ח"א סי' כ( וז"ל‪ ,‬כל טבח‬
‫שיצאה טרפה מתחת ידו אסור לאכול משחיטתו‬
‫לפרוש אבל לא לגרש דאי מהימ שהי' שוגג‬ ‫שהרי זה וכו' ולאו כל הימנו לומר שוגג הייתי‬
‫סגי בהפרשה בלא גירושי ‪ ,‬ואי לא אז צרי לגרש‬ ‫וע"ש‪ ,‬ופסק די ש בש"ע סי"ז‪ .‬ופשוט דה"ה לכל‬
‫דוקא‪ ,‬בהא נ"ל דלא מהימ לומר שוגג הייתי להקל‬ ‫מילי דעלמא ולאו דוקא טבח אלא דבעלמא לא‬
‫נפקא ל מידי מהאי פסקא‪ ,‬דהרי פשוט דלעני‬
‫עונשי וקנסות א"א לענש ולקנוס עד שיהא ברור‬

‫‪ÂΘ ÔÓÈÒ‬‬
‫‡‪.Ë"˜Ò ‚È 'ÈÒ Ú"‰‡ ·Ëȉ ¯‡·· ‰Ê ÔÈ Ú· 'ÈÚ .‬‬

‫·‪‰Ê È„ ‡Ï‡ ˘ ÂÚ Â È‡ Ì˘ „"·‡¯‰ ˙Ú„Ï .Ì"·Ó¯‰ ˙Ú„· ÔΠ·˙΢ ‡ ,ÊÏ ˙ÂÓ·È ‡"·Ëȯ‰Â ‡"·˘¯‰ 'ÈÁ 'ÈÚ ,Ì˘ Ó"Ó· ¯‡Â·ÓÎ .‬‬

‫‪.Âχ ˙ÂÚ„ '· È 'ÚÒ ‚È 'ÈÒ Ú"‰‡ ‡"ӯ Ú"¢ ‰‡¯Â .‰È˜Â¯ÈÚ ‰"„ Ì˘ ˙ÂÓ·È È"˘¯ ˙ËÈ˘ ‰"Π,‰ ˘¯‚È˘ ‰ÈÙÎ ÈÚˆÓ‡ ‡Â‰ ȯ‰‬‬