Page 382 - 5

‫˘‡‪ ˙ÂÏ‬אב העזר חלק ב ‪˙·¢˙Â‬‬ ‫˘‪Ó‬‬

‫פסק כ וקושיה גדולה היא‪ .‬ולפע"ד ליישב עפ"י‬ ‫לו אלא בתה פגומה‪ ,‬ורמב" ס"ל דבני זכרי נמי‬
‫מ"ש הב"ח )סי' ד( ליישב ק' תוס' דיבמות ע"ז ע"א‬ ‫פגומי ‪ .‬ויראה דודאי מודה רמב" דלא תפסל אשתו‬
‫שהקשו על הק"ו מאלמנה לכה"ג שבנה פגו נימא‬ ‫בביאתו‪ ,‬דאי חללי אלא מפסולי כהונה ובשלמא‬
‫גר עמוני יוכיח שאיסורו שוה בכל ובניו כשרי‬ ‫גוי ועבד פוסלי אשה משו זונה משו שאי לה‬
‫לכהונה‪ .‬ותי' הב"ח דהכא עבדי' ק"ו מה אלמנה‬ ‫הויה‪ ,‬אבל זה ב הנכרי הבא על בת ישראל שיש לו‬
‫שקידושי תופסי בה בנה פגו עבד ונכרי שאי‬ ‫הוי' אינה עושה אותה לא זונה ולא חללה‪ ,‬רק כוונת‬
‫קידושי תופסי אינו די שיהיה בנה פגו ‪ ,‬דהשתא‬ ‫רמב" שג הב פגו לעני הבנות אשר יוליד ג‬
‫ליכא למימר גר עמוני יוכיח שקידושיו תופסי אלו‬ ‫הוא עד סו כל הדורות תהיינה פגומות לכהונה‪,‬‬
‫ואי להקשות להרמב" אי קאמרו אמוראי הת זיל‬
‫דברי הב"ח ז"ל‪.‬‬ ‫איטמר או גלי או נסיב בת מינ ‪ ,‬אי יעצוהו‬
‫להכשיל את הכהני שישאו בנותיו‪ ,‬די"ל דאה"נ‬
‫‪ ‰ÓÂ‬שהקשה ב"ש )ש סק"ד( על זה מ"ט לא אמר‬ ‫דלבתר דנסיב איתתא שוב לא יסתיר הדבר שבנותיו‬
‫פגומות לכהונה‪ ,‬שהאב נאמ על בניו מטע יכיר‪,‬‬
‫הש"ס ה ק"ו‪ ,‬יפה תי' בבאר היטב )סק"ה(‬ ‫ורק עתה בשעת נישואי' מותר לו לנהוג מנהג רמאות‬
‫דהש"ס רצה למיעבד ק"ו לכ"ע ג לר"ע דיש ממזר‬
‫מחייבי לאוי ואי קידושי תופסי באלמנה לכה"ג‪,‬‬ ‫כי היכי דינסיב איתתא לקיי פריה ורביה‪.‬‬
‫ע"כ עביד ק"ו מאי' שוה בכל‪ ,‬אבל לדינא עכ"פ‬
‫נעביד ק"ו מתפיסת קידושי וליכא יוכיח מגר עמוני‪,‬‬ ‫]·˙ ‚‪‡Ï Ô‰ÎÏ ˙‡˘  ˙Èχ¯˘È ¯Ó‡˘ ÈÂ‬‬
‫והא"ש די"ל הא ביבמה לשוק קיי"ל כשמואל )צב‪,‬‬ ‫˙ˆ‡[‬
‫ב( דספיקא הוא אי קידושי תופסי או לא‪ ,‬נמצא אי‬
‫ניל ק"ו מאלמנה לכה"ג מכח אי' שוה בכל‪ ,‬נימא‬ ‫‪ ‰Ó‬שצל"ע אפי' לרמב" ק"ו פריכא הוא‪ ,‬דמה‬
‫גר עמוני יוכיח‪ ,‬ואי ניל מכח תפיסת קידושי הוה‬
‫רק ספק אי'‪ ,‬דאי נימא דתפסי )ק"ו( ]קידושי [‬ ‫לאלמנה לכה"ג שג בנה חלל‪ ,‬משא"כ לנכרי‬
‫ביבמה לשוק ליכא ק"ו‪ ,‬ואי לא תפסי איכא ק"ו עיי'‬ ‫ועבד הבא על ב"י שאפי' א נלמוד לפסול בנותיו‪,‬‬
‫ב"י רס"י קנ"ט‪ ,‬וכיו דבלא"ה איכא ספיקא אי לא‬ ‫מ"מ הבני לא יפסלו‪ ,‬דאפי' לרמב" שג הבני‬
‫נפרי מה לאלמנה שכ בני הזכרי פגומי וכנ"ל‪.‬‬ ‫פגומי היינו לפסול בנותיה אבל ה אינ פוסלי'‬
‫אשה בביאה‪ ,‬וא"כ ק"ו פריכא‪ ,‬ופירכא כזו כ' תוס'‬
‫‪ Î"‡Â‬לעני יבמה לשוק ה"ל ספק ספיקא ופסק‬ ‫ביבמות נ"ז ע"ב )ד"ה רב( מה להצד השוה שקונה‬
‫בפסולות משא"כ חופה שאחר שתלמוד שתקנה מ"מ‬
‫בש"ע להקל‪ ,‬משא"כ לעני נכרי ועבד ליכא‬ ‫לא תקנה בפסולות לכ די הוא שלא תיקנו כלל‬
‫אלא חדא ספיקא‪ ,‬פסק )סי' ד סע' ה( סת להחמיר‬ ‫אפי' בכשרות‪ .‬ויראה דהיינו טעמא דרמב" דמכשיר‬
‫מספיקא‪ ,‬וכ העלה ביש"ש דא נישאית עכ"פ לא‬ ‫לגמרי‪ ,‬דס"ל דבס"ד דהש"ס לא הוה מיחשב פירכא‬
‫כה"ג ולמסקנא מיחשב לי' פירכא משו"ה לא מסיי‬
‫תצא‪.Á‬‬ ‫במסקנא שבנה פגו והרי" מספקא ליה מה ‪ ,‬ועי'‬
‫יש"ש )ש סי' לח( שפסק נמי להקל דעכ"פ א ניסת‬
‫]‚‪¯ÊÓÓ „ω χ¯˘È ˙· ÏÚ ‡·‰ „·Ú ÈÂ‬‬
‫‪[Ô ·¯„Ó Â‡ ˙"‰Ó‬‬ ‫לא תצא אלא דלא נחית למ"ש ע"ש‪.‬‬

‫‪ ‰Ó‬שצל"ע עוד בזה הוא מ"ש תוס' ספ"ק דיבמות‬ ‫]‪[‰ ‰ÎÏ ˜Â˘Ï ‰Ó·È Ï˘ „ÏÂ‬‬

‫)טז‪ ,‬ב ד"ה קסבר(‪ .‬שהקשו ש אמ"ד נכרי ועבד‬ ‫‪ ‰Ê·Â‬נ"ל ליישב מה שהקשה עצי ארזי )סי' ד( דהא‬
‫הבא על בת ישראל הולד ממזר‪ ,‬הא מ התורה ביאת‬
‫היתר הוא וב"ד של ש הוא דגזרו‪ ,‬ותי' מ"מ כיו‬ ‫זה הק"ו מהאלמנה לכה"ג שאי אי' שוה בכל‬
‫דלא תפסי בה קידושי הוה ממזר‪ ,‬עוד תירצו מכותי‬ ‫איכא למיעבד ממש נמי ביבמה לשוק‪ ,‬ומ הדי‬
‫לא הוה ממזר אלא מדרבנ והא דכייל עבד ע נכרי‬ ‫שיהיה בנה פגו לכהונה ובש"ע סי' ז' סעי' י"ד לא‬
‫אע"ג דבעבד הוה ממזר מ התורה‪ .‬כמו דכייל‬
‫חליצה בהדי' גרושה ומסיימו בה דהראשו נראה‬

‫‪ÂÙÂÒ· Ú"Ó¯ ˙"Â˘Ï Ï"Ò ÔΠ.‡ˆ˙ ‡Ï ˙‡˘ ̇ ÔÎÏ ,Ô ·¯„Ó ‰ ‰ÎÏ Ì‚٠„ω„ ˘"˘È‰ ÌÚ ÌÈÎÒ‰ ‡ˆ 'ÈÒ ˜"„‰Ó ‡"Ú¯ ˙"¢· .Á‬‬
‫‪.‡ˆ˙ ˙‡˘ ̇ ,˜ÙÒÓ ‡Ï‡ ‰ ‰ÎÏ ‰¯ÂÒ‡ ‰ ȇ˘ Ù"Ú‡„ Ú"¢‰ ˙Ú„· ·˙Î ‚"È˜Ò „ 'ÈÒ Ú"‰‡ È"ί·· ‡"„ÈÁ‰ Ìχ .„Θ 'ÈÒ‬‬
‫‪˘"· 'ÈÚ .˘"˘È‰Î Ú"¢‰ ˙Ú„· Ï"Ò„ ‰‡¯ ԇΠ¯"„Ó .‡ˆ˙ ˙‡˘ ̇„ Ï"Ò Â‰È‡„ ÌÂ˘Ó ÏÏÁ „ω Û‡˘ È"˜Ò Ì˘ ‰Ï‚‰ ¯‡· 'ÈÚÂ‬‬

‫‪.Ë"Ï˜Ò Ê 'ÈÒ‬‬