Page 379 - 5

‫‪ Ì˙Á‬סימ קכה ‪ÊÏ˘ ¯ÙÂÒ‬‬

‫לו הרב מה ל בכ תמול אותו עכ"פ‪ ,‬ומה הפסיד‬ ‫לומר צדקה ממני נתעברה ויקח אותה לו לאשה מיד‬
‫א תכניס ב הערל תחת כנפי השכינה‪ .‬ולפע"ד‬ ‫ולאלתר ותלד הילד על ברכי האיש ההוא ויגדלהו‬
‫במחילת כבודו לא טוב הורה ואותו חסיד אי רוח‬ ‫כבנו ואז ירפו ידי הנוא ‪ ,‬והרי זה התינוק מוצל מני‬
‫חכמי נוחה הימנו‪ ,‬ותחלה אני אומר שעכ"פ הי' לו‬ ‫שחת‪ ,‬ומה' היתה כי לא בא הנוא כלל לתבוע הילד‪,‬‬
‫לומר שאחר המילה יטבילהו לש גרות כי אולי הוא‬ ‫א עומד לנגד איסור מעוברת חברו ע"כ שאל באחת‬
‫ב השפחה ואינו גר עד שימול ויטבול כגר קט‬
‫שמלי אותו ע"ד ב"ד‪ ,‬אבל עכשיו שלא נטבל הרי‬ ‫א יש למצוא היתר לאיסור הנ"ל או לא‪.‬‬
‫הוא ספק ישראל ספק גוי ואולי משו שטבילת גר‬
‫˘‪ ·Â‬הצצתי מתו דברי האב כמדומה שהיתה‬
‫צרי שלשה חייש הרב לפרסו וסכנה‪.‬‬
‫מפותית להישמעאל ברצונה ואיכא למיחש‬
‫]‪[Ô· ˙˜ÊÁ· Ï„‚˙ ˘ ÈÓ‬‬ ‫טובא שא לא ישיא אותה לבעל ישראל שלא תוכל‬
‫הבת לעמוד בנסיו ותחזור לדת הישמעאלי ותהיה‬
‫‪ ¯˙ÂÈÂ‬אני תמה על הגאו בעל חו"י ש בתשו' צ"ג‬
‫קשורה בו ככלבתא‪.‬‬
‫שנשאל על אותו הב שהכה אביו הנ"ל מכת‬
‫בלתי סרה‪ ,‬שא אירע זה בימי סנהדרי והביאוהו‬ ‫‡‪ ¯ÓÂ‬אני א מצד איסור מעוברת ומניקת חברו‬
‫עדי לב"ד להמיתו על הכאות אביו‪ ,‬א יאומ האב‬
‫לומר זה אינו בנו אלא ב השפחה‪ ,‬והעלה הוא ז"ל‬ ‫הדבר פשוט יותר מביעא בכותחא דאי כא‬
‫דלא מהימ תו כיו שכבר גדלו בחזקת ב ע"ש‪.‬‬ ‫בית מיחוש כלל‪ ,‬ועדי טפי מההיא דמהר"י מינ ‡‬
‫ותימה כי לא זכר שחייב מיתה ממ"נ‚ כמבואר‬ ‫שהתיר לישא מופקרת לזנות בתו ימי עיבור והנקה‬
‫בסנהדרי נ"ח ע"ב ופסקו רמב" בהל' מלכי )פ"י‬ ‫כדי שיהיה בעלה משמרתה‪) .‬והכי( ]והכא[ עדי‬
‫ה"ו(‪ .‬ואולי עיקר כוונתו משו שעכ"פ ב נח דינו‬ ‫טפי‪ ,‬ולא שיי הכא אי אומרי לאד חטא בשביל‬
‫בסיי ומכה אביו בחנק‪ ,‬אבל אינו משמע בלשונו‪,‬‬ ‫שיזכה חביר ותשא מעוברת שאסרו רבנ כדי‬
‫שתזכה לולד‪ ,‬דהכא לא אסרו רבנ מעול אלא‬
‫ועוד ניזל להקל מסיי לחנק ע"ש‪.‬‬ ‫משו שלא תעכור החלב וימות הולד ברעב‪ ,‬והכא‬
‫באנו להציל מבאר שחת עדי ליה טפי דגדול‬
‫‪ ÈχÂ‬ס"ל דנהי דחייב מיתה ב"נ המכה ישראל מ"מ‬ ‫המחטיאו יותר מההורגו‪ ,‬ע"כ אי כא גזירת‬
‫מעוברת ומניקה כלל עיי בפני במהר"י מינ וק"ו‬
‫אינו נידו בב"ד על ככה כמו שנידו בעברו‬
‫על ז' מצות ממש‪ ,‬והראיה שהרי מרע"ה ויפ כה וכה‬ ‫הכא וזה פשוט·‪.‬‬
‫וירא כי אי איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר ואח"כ‬
‫ויהרוג את המצרי‪ ,‬אבל לולי כ לא היה הורגו אע"ג‬ ‫‪ Ó"Ó‬מהיות טוב לא תקרי רע אי הפסד א האב‬
‫שחייב מיתה דאילולי שחייב עכ"פ מיתה לא היה‬
‫הורגו אע"ג שאי ב עתיד לצאת ממנו‪ .‬ובזה ניצל‬ ‫הזה שהוא רוצה בתקנת בתו יפריש מיד איזה‬
‫ס מסויי לשכר מינקת על מש כ"ד חדש )משו (‬
‫הגאו חו"י משגיאה הנ"ל‪.‬‬ ‫]מיו [ לידת הולד‪ ,‬ואז בעת לדתה תשכיר מינקת‬
‫ומה טוב א תשבע המינקת שלא תחזור בה וג‬
‫] ‪[χ¯˘È ˙· ÏÚ ‡·‰ „·Ú ȯÎ‬‬ ‫יעלה בערכאות שלה וכל דאפשר טפי פורתא‬

‫‪ ÏÎÂ‬זה אינו אלא להתלמד במקו אחר ואינו נוגע‬ ‫בהיתירא עדי טפי‪.‬‬

‫להא דיד דקיי"ל )יבמות מה‪ ,‬ב( נכרי ועבד הבא‬ ‫]‪[ · ‡Â‰˘  ·  ȇ˘ ÈÓ ÏÚ ¯ÓÂÏ‬‬
‫על בת ישראל הולד כשר וישראל גמור הוא‪ .‬ומה‬
‫שנמצא נגד זה ברש"י פ' עשרה יוחסי )עו‪ ,‬א ד"ה‬ ‫‡‪ Í‬כל זה לפי שאלתו מטע מעוברת ומינקת חברו‪,‬‬
‫הרכיב ( יעויי בס' שער המל בהל' איסורי ביאה‬
‫)פט"ו ה"ג( שיישבו על נכו „‪ .‬ועיי' מזה בס' עצי‬ ‫איברא בגו הדבר שיהי' אד רשאי לומר על‬
‫ארזי ‪ ,‬מ"מ לד"ה הלכתא הכי דלא בעי טבילה‪ ,‬ואי‬ ‫מי שאינו בנו שהוא בנו ויגדלנו בחזקת בנו צרי‬
‫לפני האמנ בתשו' חו"י סי' צ"ב העיד השואל על‬
‫רב חסיד אחד שנשאל מאיש שנדמה לו ששפחה‬
‫גויה החליפה בנה הגוי בבנו שמת בחיק אמו‪ ,‬ואמר‬

‫‪‰Î˜ ÔÓÈÒ‬‬

‫‡‪.‡È ÛÈÚÒ ‚È 'ÈÒ Ú"‰‡ ‡"Ó¯· ‡·Â‰ 'È ÔÓÈÒ ı ÈÓ È"¯‰Ó ˙"¢ .‬‬

‫·‪.Ë"È˜Ò ‚È 'ÈÒ ‰·Â˘˙ ÈÁ˙Ù ÔÈÈÚ .ÂÏ 'ÈÒ ‰Ï ,„Ï ,‡Ï ,Ï 'ÈÒ ‡"Á ÏÈÚÏ Â È·¯ Î"Π.‬‬
‫‚‪.˜ÙÒ ˙‡¯˙‰ ‰ÈÏ ‰Â‰Â ‰‡¯˙‰ Íȯˆ ÂÈ·‡ ‰ÎÓ ÏÚ ‰¯Â‡ÎÏ :Ï"‰Ê· ¯ÈÚ‰ Á"·Á È˘Ϸ .‬‬

‫„‪È"˘¯ ȯ·„ ·˘ÈÈÏ „"ÚÏ ‰‡¯ ÔÎÏ :Ï"‰Ê· ·˘ÈÈÏ ·˙Π˙¯Ȃ ÔÈ ÚÏ Ï‰˜Ï „ω Ï˘ Â˙¯˘Î ÔÈ Ú· È"˘¯Ù· ‰¯È˙Ò ‰˘˜‰ Ì˘ Ó"‰Ú˘‰ .‬‬